ה"פ 44136-05-14

תקציר

התובעת, חדוה, לוותה 1.5 מיליון ₪ מהנתבעת, סלמה, ומשכנה את דירתה כערובה להלוואה. חדוה טענה כי הוטעתה לגבי מטרת ההלוואה וכי הנתבעים הפרו את חוק הערבות ואת חוק הלוואות חוץ בכך שלא עמדו בחובות הגילוי כלפיה כערב יחיד. היא ביקשה לבטל את הערבות ואת המשכנתא על הנכס שלה. בית המשפט מצא כי חדוה ידעה קרוא וכתוב, והסכם ההלוואה היה פשוט וברור, ולכן היה מצופה ממנה לדעת את תוכנו של המסמך עליו חתמה. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל ראיה רפואית או פסיכולוגית התומכת בטענתה של חדוה כי הייתה לה הבנה מוגבלת של המציאות בעת חתימת ההסכם. מהראיות עולה כי חדוה הייתה מודעת לקשיים הפיננסיים של החברה ושיעבדה בעבר את נכסיה להלוואות לתמיכה בחברה. בית המשפט קיבל את טענתה של סלמה כי הסכם ההלוואה תוקן לבקשתה של חדווה וכי היא הבינה את פרטי ההסכם, לרבות ההשלכות של אי פירעון. עוד קבע בית המשפט כי סלמה לא היה מלווה מקצועי, ולכן דרישות הגילוי של חוק הערבות וחוק הלוואות חוץ לא חלו עליו. בית המשפט אפיין את העסקה כהסכם כלכלי מובהק בין צדדים שווים יחסית ולא מצא סיבה לפטור את חדוה מחובותיה. התביעה נדחתה, וחדוה חויבה לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.