ת"א 3115/09

תקציר

התובע, חבר לשעבר בקיבוץ עלומים, תבע את הקיבוץ בגין טענות שונות הנובעות מחברותו בקיבוץ והפסקתו. התובע טען כי הקיבוץ פגע בו פיזית וכלכלית ופגע בזכותו לכבוד האדם. עוד טען כי הקיבוץ השתלט שלא כדין על ניהול תביעת נפגעי העבודה שלו ומנע ממנו לנהל אותה באופן עצמאי, ובכך פגע בזכותו לאוטונומיה. בנוסף, התובע טען להתחשבנות כספית בגין עזיבתו את הקיבוץ, לרבות החזרת פיקדונותיו, דמי עזיבה וקצבה חודשית. בית המשפט לא מצא כל הצדקה ברוב טענות התובע. באשר לתביעה לפיצויי עבודה, קבע בית הדין כי התובע לא הוכיח כי תנאי העסקתו היו בלתי סבירים או כי חלה הרעה במצבו הרפואי כתוצאה מעבודתו בקיבוץ. בית המשפט דחה גם את תביעת התובע בגין רשלנות רפואית נטענת, וקבע כי הקיבוץ לא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע לא ביסס כל מקרה של אפליה או קיפוח הקשורים לעבודתו בקיבוץ. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות התובע לפגיעה באוטונומיה ולהתנהגות פוגענית מצד הקיבוץ. בית הדין מצא כי הסכם הפשרה בנוגע לתביעת תאונת העבודה נערך כדין ולא הוגש ערעור על ידי התובע. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו בדבר האזנות סתר, פתיחת מכתבים או מניעת טיפול רפואי. בנוסף, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא עודכן על פגישות או החלטות כלשהן בנוגע להרחקתו וכי הוא לא ניצל את מנגנוני יישוב הסכסוכים הפנימיים של הקיבוץ. עם זאת, בית המשפט אישר חלקית את טענות התובע לחשבונאות פיננסית עם עזיבתו את הקיבוץ. בית המשפט קבע כי הקיבוץ טעה בחישוב דמי היציאה ודמי האבטלה החודשיים המגיעים לתובע. בית המשפט הורה לקיבוץ לשלם לתובע 60,509 ₪ כיתרת דמי היציאה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד היציאה ועד ינואר 2010. כמו כן חויב הקיבוץ לשלם לתובע 84,886 ₪ עבור 35 חודשי קצבה חודשית שלא שולמה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה ועד למועד פסק הדין. הקצבה החודשית תמשיך להיות משולמת לתובע בהתאם לכללי היציאה וההצמדה של הקיבוץ. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.