ת"א 21997-06-20

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2019, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חברת הביטוח לא חלקה על אחריותה ומוקד המשפט היה בהערכת הנזקים שנגרמו לתובע. התובע טען לנזקים משמעותיים, לרבות כאב וסבל, אובדן הכנסה, הוצאות רפואיות וסיוע הנדרש עקב מגבלות תפקודיות שנגרמו עקב התאונה. השופטת מינתה שני מומחים, אורתופד ופסיכיאטר, כדי להעריך את מצבו הרפואי של התובע ואת נכותו. חוות דעתם הייתה כי לתובע נכות רפואית בשיעור של 17.2%, המורכבת מ-10% בגין מגבלת צוואר, 8% בגין מגבלות גב ו-7.5% בגין בעיות נפשיות. השופט בחן את חומר הראיות, לרבות עדויות התובע ומומחים, וכן צילומי וידאו של התובע שצולמו על ידי חוקרי הנתבעת. השופטת מצאה כי טענותיו של התובע בדבר פגיעה תפקודית חמורה אינן מוכחות וכי הייתה לו נטייה להגזים בתסמיניו. השופט קיבל את חוות הדעת הרפואיות של המומחים, אך קבע כי ההשפעה התפקודית של פגיעת התובע פחותה מהנטען. בהתחשב במכלול הראיות, השופטת העריכה את סך נזקיו של התובע ב-489,500 ₪. זה כלל כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות עתידי, אובדן זכויות סוציאליות וסיוע נדרש. כמו כן פסק השופט לתובע שכר טרחה בשיעור של 15.21% והורה לנתבעת להשיב את האגרה שכבר שולמה. חברת הביטוח חויבה לשלם סכום זה בתוך 30 יום מיום קבלת פרטי חשבון הנאמנות של התובע. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.