תא"מ 48129-12-20

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב ביקורת שלילית שהשאיר לקוח בדף גוגל של עסק, אשר התובע (העסק) ראה בה לשון הרע. הנתבעת טענה כי הביקורת מהווה ביקורת צרכנית ונפלה תחת הגנת הבעת דעה בתום לב. התביעה העיקרית של העסק ביקשה פיצויי לשון הרע בסך 50 אלף שקל ו-18 אלף שקל בגין גניבת מוצרים והפרת זכויות יוצרים, אך התביעה בסכום האחרון נמחקה לפני הדיון. השופט פסק לטובת הנתבע, וקבע כי הבדיקה מהווה ביטוי אמיתי לחוסר שביעות רצון צרכני ולכן מוגנת תחת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. עוד קבע השופט כי הבדיקה הייתה סבירה נוכח חוסר המקצועיות והתוצאות שהפגין העסק, וכי העסק פעל בחוסר תום לב בכך שהגיש את התביעה באופן סלקטיבי נגד אותו לקוח ספציפי. יתר על כן, העסק לא סיפק ראיות לטענותיהם על גניבה והפרת זכויות יוצרים. לפיכך, נדחתה התביעה העיקרית בגין לשון הרע, והעסק חויב לשלם לנתבע 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת, בדרישה להחזר מלא עבור השירותים שקיבלה מבית העסק, נדחתה אף היא, שכן השופטת סברה כי החזר מלא אינו סביר בהתחשב בכך שחלק מהשירותים אכן ניתנו. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם בנוגע לתביעה שכנגד.