פ"א 41/08

תקציר

פסק הדין דן במקרה של ביזיון בית משפט אזרחי. הוא מתווה את ארבעת השלבים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע אם מוטלת סנקציה מתאימה על המערער. ראשית, על בית המשפט לבחון האם ניתן לאכוף את הצו השיפוטי הנדון באמצעות הליך ביזיון בית המשפט, דבר שהוא מוצא כי הוא אפשרי במקרה זה שכן הצו ברור וניתן לאכיפה. שנית, יש לקבוע האם המערערת הפרה את צו המניעה. המערער טען כי לא הייתה הפרה שכן לא הייתה הוכחה לחדירה לחוות אחו. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו, וקובע כי המערער הודה כי רעה את בקריו בחוות אחו פעמים רבות במהלך הליכים קודמים. בית המשפט דוחה גם את טענות המערער בדבר התחייבויות הפרקליטות להסדרת שטחי מרעה חלופיים, וקובע כי פרשנותו לאירועים אינה נכונה. שלישית, בית המשפט מגיע למסקנה כי ההפרה היא כזו המצדיקה סנקציה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. לבסוף, בית המשפט קובע כי הסנקציה הראויה היא מאסר, שכן המערער הוכיח חוסר כבוד לצווי בית המשפט וסנקציות קודמות לא הרתיעו אותו. ניתנים לו 30 יום לקיים את פסק הדין המקורי, ואם לא יעשה כן, ייכלא עד לביצוע הצו. ההחלטה מפרטת גם את השלבים להודעה לבית משפט קמא על עמידתו של המערער ועל הוצאתו האפשרית של צו מעצר. השופטים שדנו בערעור, השופטת אסתר הלמן והשופט שאהר אטרש, מסכימים עם הכרעת הדין.