תלה"מ 1101-04-23

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות נפרדות שהגיש אב נגד אשתו המנוכרת, אם בנם הקטין, בעקבות גירושיהם. התביעה הראשונה מבקשת לפטור את האב מחובת המזונות שלו, והשנייה תובעת פיצויים בגין התנהגות נזיקית מצד האם, שהביאה לניתוק הקשר בין האב לבנו. בית המשפט פסק לטובת האב בשני המקרים. באשר לטענה הראשונה קבע השופט כי מעשיה של האם מהווים ניכור הורי, וכי הבן, שהיה מבוגר דיו להבין את השלכות מעשיו, פעל בזדון בניתוק יחסיו עם אביו. השופט ציין גם את הסחבת המכוונת של האם ואת אי ציותה לצווי בית המשפט לאורך כל ההליך המשפטי, מה שתרם לניתוק התקשורת. משכך, בוטלה חובת האב לשלם מזונות, למעט השתתפותו בהוצאות הרפואיות החריגות של הבן עד הגיעו לגיל בגרות. בהתייחס לתביעה השנייה, קבע בית המשפט כי התנהגותה של האם עולה כדי עוולה. השופטת פירטה את ההפרות הרבות של חובת הזהירות של האם כלפי בעלה לשעבר וכלפי בית המשפט, לרבות האשמות שווא באלימות והעצמתה המכוונת בעניין של מה בכך, שהובילו לניתוק הקשר בין האב לבנו. התנהלותה של האם, קבע השופט, הייתה זדונית או לכל היותר פזיזה, והיוותה הפרת חובה חקוקה והפרה יסודית של "החוזה המשפחתי". כתוצאה מכך חויבה האם לשלם לאב פיצויים בסך 250,000 ₪, בנוסף לשכר טרחתו בסך 80,000 ₪, ותשלומי מזונות בסך 201,600 ₪, אשר הופסקו עקב ניתוק הקשר.