עע"מ 2827/07

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בערעור אזרחי מס' 856/06 נדחה. עניינה של טענת המערערים להכרה כ"דיירים ממשיכים" הזכאים לזכויות חוזיות בדירה ציבורית לאחר מות קרוביהם, לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998. המערערים, בתו של המנוח ואחיה, נשללו ממעמד "דייר ממשיך" על ידי ועדת האכלוס העליונה מספר פעמים, שכן לא הצליחו להוכיח כי התגוררו בדירה שלוש שנים רצופות לפני פטירת המנוח, כנדרש בחוק. עמידר, החברה הממשלתית לשיכון, סייעה בחקירות שהעלו סתירות בטענות המערערים, לרבות ראיות לכך שהמערערים התגוררו במושב נטוש בתקופה הרלוונטית, כך על פי רישומי משרד הפנים. יתר על כן, תצהירים ומסמכים של אנשים המכירים את התיק היו חסרי אמינות או רלוונטיות למסגרת הזמן הנדרשת. טענת המערערים כי הדירה היא יחידה כפולה וכי ייתכן שהם התגוררו בחלק שלא נבדק לא הועלתה בכתב התביעה המקורי ולכן נדחתה כראיה חדשה. בית המשפט לעניינים מנהליים ולאחר מכן ערכאת הערעור מצאו כי קיים בסיס ראייתי מבוסס היטב לקיום החלטותיהם המקוריות של עמידר וועדת האכלוס. החלטות אלה נחשבו סבירות, והתקיים הליך הוגן, שכן ניתנו למערערים הזדמנויות להציג ראיות נוספות. בסופו של דבר אושרה החלטת הרשות להבטיח הקצאה הוגנת של משאבי הדיור הציבורי לנזקקים באמת, ולא נקבעה הוראה להוצאות. חוות הדעת השיפוטיות חיזקו את חשיבות ההקפדה על חוקי הדיור הציבורי, כדי לתעדף את חלוקת הדיור למי שעומד בקריטריונים ספציפיים, המשקפים אידיאלים של צדק חלוקתי.