רע"א 751/05

תקציר

עניינה של הפרשה בסכסוך בין החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ (חברת פחם) לבין צים חברה לשייט לישראל בע"מ (צים) בנוגע לאכיפת פסק בוררות בנוגע להוצאות בדיקה של האונייה חדרה, שהוחכרה על ידי חברת החשמל מחברת צים. בתחילה היה לצים ולגורם נוסף הסכם שבו נכללו עלויות הפיקוח בחוזה השכירות, והחלטת הבוררים הבהירה בהמשך במשך מספר תקופות פיקוח. צים טענה כי חברת הפחם הפסיקה לכסות את הוצאות הפיקוח לאחר שנת 2000, למרות פסק בוררות שחייב אותם לכאורה לשלם גם לאחר תום החכירה. חברת הפחם טענה נגד יכולת האכיפה של פסק הבוררות, בנימוק של עמימות והיעדר הוראות פיננסיות מפורשות. הם גם טענו כי כל מחלוקת לאחר החכירה צריכה להיות בוררת מחדש, שכן תקופת הבוררות המקורית הסתיימה. בית המשפט המחוזי בחיפה צידד בצים, דחה את תביעותיה של חברת הפחם, והדגיש כי העמימות בפסק הבוררות מאפשרת הגשת תביעה לבית המשפט לפי סעיף 39 לחוק הבוררות, הקובע תביעות מבוססות חוזה על פסקי בוררות. משמעות הדבר היא כי פרשנות וביצוע של פסק הבוררות יכול להתקדם באופן לגיטימי באמצעות תביעה. בית המשפט גם דחה את עיכוב ההליכים לבוררות חדשה, והציע כי הנושא צריך להיפתר תחילה בבית המשפט. פסק הדין משקף התמקדות בהבטחת פרשנות ואכיפה של פסקי בוררות במסגרת משפטית, עידוד בוררות תוך מתן פנייה לבתי משפט כאשר הפסיקות אינן פשוטות. ערעורה של חברת הפחם נדחה, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי וצים חויבה בהוצאות משפט.