עת"מ 40544-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לניסיון של מועצה מקומית לגבות ארנונה, המכונה ארנונה, מנכסים הנמצאים מחוץ לתחום השיפוט שלה. בית המשפט פותח בקביעת תכליתה הכללית של הארנונה, שהיא לאפשר מתן שירותים לתושבים, תוך הדגשת החשיבות של השתתפות רחבה ושוויונית בתשלומי המסים. עם זאת, הסמכות להטיל מסים כאלה מוגבלת על ידי עקרון החוקיות, כלומר למועצה אין סמכות לדרוש תשלומי חובה ללא אישור חוקי מפורש. הבסיס החוקי לסמכותה של המועצה להטיל ארנונה מצוי בחוק הסדרים ממלכתיים ובצו א' של המועצות המקומיות, המגדירים באופן ברור את הגבולות הטריטוריאליים שבתוכם יכולה המועצה להטיל מיסים. מכאן מגיע בית המשפט למסקנה כי ניסיונותיה של המועצה לגבות מיסים מנכסים שמחוץ לתחום שיפוטה אינם חוקיים ומבוטלים. בעוד המועצה טענה כי היא מספקת שירותים לנכסים אלה, בית המשפט מדגיש כי דרך הפעולה הראויה תהיה לפתוח בהליכי תביעה נפרדים או לפעול לשינוי סמכות השיפוט. באשר לסוגיית השיהוי שהעלתה המועצה, בית המשפט מוצא אותה אינה קשורה להליך הנוכחי. משכך, העתירה מתקבלת, והמועצה אינה רשאית לגבות מהעותרים ארנונה בגין נכסים אלה. יתר על כן, בהינתן שהעותרים בנו את בתיהם ללא היתרים ונהנו משירותי המועצה, מפעיל בית המשפט שיקול דעת בכך שהוא נמנע מהטלת הוצאות כלשהן על המועצה. ההחלטה מתקבלת שלא בנוכחות הצדדים, ופרטיה נרשמים בפסק הדין.