ת"א 34457-06-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה מי אחראי לתשלום היטל ההשבחה בגין זכויות בנייה על גגות חלקיים שהוענקו לתובע לפי תכניות ג/2 ו-ג/3. התובעת טענה כי הסכם המכר והנסיבות החיצוניות הצביעו על חובת המוכרים בתשלום היטל זה. עם זאת, בית המשפט לא מצא אזכור מפורש לכך בחוזה, והראיות החיצוניות שהציגה התובעת לא היו משכנעות דיין כדי להוכיח את כוונת הצדדים לכלול את הזכויות המותנות בתוכניות. יתר על כן, שלושת חוות הדעת של השמאים המכריעים תמכו בטענה כי זכויות הגג החלקי לא היו ודאיות ולא היה להן ערך כלכלי בעת הסכם המכר. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המונח "תכניות" בחוזה מתייחס רק לזכויות מוקנות שאושרו בתב"ע, ולא לזכויות מותנות. כתוצאה מכך, התובעת הייתה אחראית לתשלום היטל ההשבחה המשלים בגין זכויות הבנייה על הגגות החלקיים. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם את ההיטל המשלים, שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות המפורטות בפסק הדין.