ע"א 7456/97

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את טענת המערערת כי שני הסכמי הלוואה מיום 22.6.95 ומיום 18.12.95 אינם מחייבים אותה. ההלוואות התקבלו מחברת שמשון חברה לביטוח לצורך שיפוץ בית המערער. ההלוואות הובטחו במשכנתא על בית המגורים של המערערת. המערערת טענה כי לא הבינה את המסמכים עליהם חתמה, לא קיבלה כספי הלוואה כלשהם ובעלה לא היה רשאי לקבל את חלקה בהלוואות. עוד טענה כי יש להכריז על ההלוואות והמשכנתא כחסרות תוקף משום שעורכי הדין שחתמו על המסמכים אמרו לה כי המשכנתא תיכנס לתוקף רק לאחר שתקבל את הכספים. חברת הביטוח המשיבה לא הגישה כל תצהיר או עדות. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת ומצא כי היא חתמה על המסמכים מרצונה החופשי וקיבלה את ההלוואות ששימשו לשיפוצים. עוד קבע בית המשפט כי חובתה של המערערת לפרוע את ההלוואות לא הושפעה מתרמיתו הנטענת של בעלה בלקיחת חלקה בכספי ההלוואה כאשר נטש אותה. הערעור חולק בעיקר על ממצאים עובדתיים אלה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את קביעות בית המשפט המחוזי כי טענותיה של המערערת לא הוכחו וכי היא חתמה על המסמכים מרצונה. עוד קבע בית המשפט, כי חבותה של המערערת לפירעון ההלוואות הייתה משותפת ומשותפת עם בעלה, כלומר המשיב יכול היה לדרוש פירעון מכל אחד מהם. מאחר שהמערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, נדחתה תביעתה. השופטת פרוקצ'יה הציעה לחייב את המערערת בסכום הוצאות מופחת בשל מצבה הקשה. הערעור נדחה בהחלטה פה אחד.