רע"א 4250/22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך על עסקת נדל"ן באריאל. רוכש יחידת דיור (המבקש) והמוכר (המשיבים) הסכימו ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בנוגע למכירת הנכס באמצעות הסכם שאושר על ידי בית המשפט. ההסכם העמיד שתי אפשרויות לפתרון המחלוקת: האחת שבה יוכלו המשיבים לרכוש את הנכס לפי שווי שמאי שנקבע. ההערכה הייתה אמורה להיערך על ידי מומחה מוסכם על שני הצדדים, שחוות דעתו תהיה סופית ומכרעת. המבקש לא היה שבע רצון מהערכת המומחה וביקש את רשות בית המשפט לשלוח שאלות הבהרה למומחה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר עילה משפטית לכך ושאלותיו של המבקש, שביקש לערער על השומה ולא לבררה. לאחר מכן ביקש המבקש "עיון חוזר" בהחלטה זו, שגם היא נדחתה. פסק הדין הנוכחי מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי ודוחה את ערעורו של המבקש, תוך הדגשת סופיות חוות דעתו של המומחה כפי שהוסכמה על הצדדים. מסקנתו היא כי שאלותיו של המבקש לא היו בקשות אמיתיות להבהרה אלא ניסיונות לערער על ההערכה. בנוסף, צוין בפסק הדין כי ההסדר הפרוצדורלי של הצדדים, אשר קבע את הכרעת חוות הדעת, מונע בקשות הבהרה נוספות. בפסק הדין מודגש כי אין נסיבות חריגות המצדיקות שקילה מחודשת של חוות דעתו של המומחה וכי החלטות בית המשפט המחוזי היו ראויות. משכך, נדחה הערעור, המאשר את תוקפה של הערכת המומחה ואת תנאי הסכם הצדדים.