בג"צ 3059/05

תקציר

בג"ץ 3761/05 (בפני כב' הנשיא א' ברק) - החלטה בעניין צו ביניים **העובדות הרלוונטיות:** העתירה הוגשה על-ידי 136 תושבים ישראליים מהישובים ניסנית, חומש ושא-נור, המיועדים לפינוי במסגרת תכנית ההתנתקות. העתירה עוסקת בחוקתיות סעיפים שונים בחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: "חוק ההתנתקות"), ובפרט בהסדר הפיצוי בשל בית מגורים. העותרים טוענים לאי-חוקתיותו של ההסדר הקבוע בסעיפים 134-135 לחוק, הקובע כי הגשת בקשה או תביעה לפי החוק שוללת זכות תביעה בגין עילות שמחוץ לחוק. עוד נטען, כי מי שהגיש בקשה או תביעה לפי החוק רשאי לחזור בו ולוותר על פיצוי לפי החוק בתוך 30 יום מהגשתה. העותרים הגישו בקשה למתן צו ביניים, במסגרתה ביקשו לקבוע כי הגשת בקשה למענק הוצאות הובלה והתארגנות (סעיף 44 לחוק) ומענק לדמי שכירות (סעיף 45 לחוק) לא יגרעו מזכותם לוויתור על תביעות מכוח החוק, הקבועה בסעיף 135 לחוק. לטענתם, חששם הוא מהגשת בקשות אלו, הנחוצות לצורך המעבר, בטרם ניתנה הכרעה שיפוטית בעניין "דין הוויתור" (סעיף 135(ד) לחוק). **עמדת המדינה:** המדינה הסכימה למתן צו ביניים, לפיו תקופת 30 הימים הקבועה בסעיף 135(ד) לחוק, במהלכה רשאי התובע לחזור בו מבחירתו לקבל פיצוי במסגרת החוק, תימנה, לעניין המבקשים לקבל מענקים לפי סעיפים 44 ו-45, רק ממועד מתן פסק הדין בעתירות. עם זאת, המדינה הבהירה כי תובעים שיצטרפו להסדר זה לא יהיו זכאים לקבל פיצויים נוספים עד לחלוף תקופת הוויתור, פרט למענקים לפי סעיפים 44 ו-45. כמו כן, תשלום המענקים יותנה בחתימה על התחייבות מצד תובע המענק, כי ויתור על תביעה לפי החוק יחייבו להשיב את סכומי המענקים שקיבל. המדינה שומרת על זכותה לקזז סכומים ששולמו במסגרת הסדר זה מכל סכום בו תחויב בתביעות עתידיות. ההסדר המוצע יחול על כל המתיישבים המיועדים לפינוי. **עמדת העותרים:** העותרים הסכימו לעיקר התנאים שהוצעו על-ידי המדינה, אך ביקשו כי מניין הימים לוויתור על תביעה לפי החוק יעמוד על 45 יום ממועד מתן פסק הדין. לעניין ההתחייבות, הציעו כי מועד אכיפתה יותאם למועד בו תיושם זכות הקיזוז של המדינה. **החלטת בית המשפט (כב' הנשיא ברק):** בית המשפט נעתר לבקשת צו הביניים וקבע כי: 1. **תחילת מניין הימים לוויתור:** לעניין תביעות לפי סעיפים 44 ו-45 לחוק ההתנתקות, מניין 30 הימים לחזרה מתביעה או מבקשה, הקבוע בסעיף 135(ד) לחוק, יחל ביום מתן פסק הדין בעתירות. 2. **היקף הצו:** צו הביניים חל אך ורק על תביעות לפי סעיפים 44 ו-45 לחוק, ואינו חל על תביעות לפי הוראות אחרות בחוק. 3. **תחולה:** הזכויות לפי צו הביניים יחולו על כל המתיישבים בשטחים המיועדים לפינוי, בין אם עתרו לבית המשפט ובין אם לאו. 4. **תוקף:** תוקפו של הצו יעמוד עד להחלטה אחרת. **הערות בנוגע להחלטה:** * **עיקרון הזהירות המונעת:** ההחלטה ממחישה את עקרון הזהירות המונעת, בו נוקט בית המשפט כאשר נדרש להכריע בשאלות חוקתיות מורכבות. במצב בו עומדת בפני בית המשפט שאלת חוקתיות של הוראת חוק, ומוגשת בקשה לסעד זמני, בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה על מנת למנוע נזק בלתי הפיך לעותרים, וזאת עד להכרעה סופית בעניין. * **השפעת ההחלטה על ההליך המרכזי:** צו הביניים מאפשר למתיישבים להגיש בקשות למענקים מיידיים (הובלה והתארגנות, דמי שכירות) מבלי לחשוש מכך שהגשתם תשפיע על זכותם לטעון כנגד חוקתיות ההסדר הכולל של הפיצויים, וזאת עד להכרעה סופית. הדבר מקדם את האינטרס של המתיישבים לקבל סיוע מעשי בתהליך המעבר, תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות והמהותיות. * **גמישות דיונית והסכמה דיונית:** ההחלטה משקפת גמישות דיונית מצד בית המשפט, אשר איפשר להגיע להסדר דיוני זמני בין הצדדים. ההסכמה הדיונית בין העותרים למדינה, שהובעה לאחר משא ומתן, חוסכת הליך משפטי מורכב בנוגע לסעד הזמני ומאפשרת קידום העתירות המרכזיות. * **הבחנה בין סעדים:** בית המשפט הבחין באופן ברור בין בקשת צו הביניים, העוסקת אך ורק בסעדים המיידיים לפי סעיפים 44 ו-45, לבין ההליך המרכזי העוסק בחוקתיות ההסדר הכולל של הפיצויים. הבחנה זו חשובה על מנת למנוע פרשנות יתר של צו הביניים. * **התייחסות להסדר המוצע:** הנשיא ברק דחה את בקשת המדינה כי התובעים לפי צו ביניים יחתמו על התחייבות להשבת הכספים, בטענה שמנגנון זה אינו מופיע בחוק ואין לו עניין עם צו הביניים. כלומר, בית המשפט שמר על הסדר הפיצויים כפי שהוא מעוגן בחוק, וצו הביניים נועד רק לדחות את מועד תחילת מניין הימים לוויתור, ולא להוסיף תנאים מהותיים לקבלת המענקים.