ע"פ 3796/04

תקציר

המערער, ששמו אינו מוזכר בהכרעת הדין, הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשני סעיפים של רצח בכוונה תחילה. המערער רצח את גרושתו, ליליאנה טוקילה, ואת מעסיקתה, מילה ויסבך בת ה-88. הרציחות התרחשו בביתו של ויסבך בראשון לציון, שם עבדה ליליאנה כמטפלת. הראיות נגד המערער היו מכריעות, והגיעו לשיאן בהודאותיו שלו. עם זאת, סנגורו טען כי ההודאות אינן קבילות משום שלא נמסר למערער על זכותו להיוועץ בעורך דין בטרם יודה. בנוסף, נטען כי הובטח למערער עונש מופחת בתמורה להודאתו. בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי ההודאות ניתנו מרצון ובידע. פסק הדין התבסס על מספר ראיות מרכזיות. ראשית, המערער כיוון כוחות הצלה לדירה בה נמצאו הגופות, בטענה כי הוא דואג לגרושתו ולמעסיקה. עם זאת, מוקדם יותר באותו יום, המערער כבר סיפר לאנשים במקום עבודתו כי גרושתו מתה. הוא אף סיפק פרטים מזעזעים על מותה, וטען כי טבעה באמבטיה. ידיעה זו, יחד עם העובדה שהיה ברשותו מפתח לדירה והיה נוכח בה בעת הרצח, סיבכו אותו מאוד. בית המשפט לקח בחשבון גם את הדו"ח הפתולוגי, שאישר את סיבת המוות ואת תיאורו של המערער את זירת הפשע. בהכרעת הדין הדגישה השופטת מ' נאור כי די היה בראיות, בניכוי ההודאות, כדי להרשיע את המערער. ההודאות היו רק אישוש ולא חיוניות להרשעה. טענות נוספות שהעלתה ההגנה נדחו אף הן, מה שהוביל את השופטת נאור להציע לדחות את הערעור. השופטים א' רובינשטיין וא' פוגלמן הסכימו עם פסק הדין ואישרו את הרשעתו של המערער ואת עונשו של שני מאסרי עולם.