עב"ל 7875-10-13

תקציר

בפסק הדין שדן בעניינו של מערער שערער על החלטת בית המשפט המחוזי, נדחה בסופו של דבר הערעור, תוך שהוא מאשר מחדש את פסק הדין המקורי. המחלוקת נסבה על השאלה האם המערער חווה ירידה משמעותית מספיק בשמיעה באוזן שמאל, כמפורט בסעיף 84א לחוק המחייב הפחתה של 20 דציבלים לפחות לצורך הכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש הקשור לעבודה. אמנם לא הייתה מחלוקת לגבי ליקוי השמיעה באוזן ימין, אך המומחה הממונה הגיע למסקנה נחרצת כי אוזן שמאל אינה עומדת בסף הנדרש. בית המשפט הדגיש כי בדיקת הולכת העצם, המודדת נזק עצבי באוזן הפנימית, היא הבדיקה הקריטית על פני בדיקת הולכת האוויר בעת קביעת ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. חרף התנגדותו של המערער לממצאי המומחה ולשיטת הניתוח בה נעשה שימוש, לא מצא בית המשפט עילה לחלוק על קביעתו הרפואית של המומחה, שנחשבה אובייקטיבית ובלתי משוחדת. משכך, בית המשפט לא מצא פגם משפטי או עובדתי בחוות דעתו של המומחה, ואף לא טעם למנות מומחה אחר. משמעות מיוחדת ניתנה לדו"ח המומחה, העולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות שבהן לחוות דעת של מומחים שמונו על ידי בית המשפט משקל רב, אלא אם כן טעמים משכנעים מכתיבים אחרת. משכך, בשל היעדר ראיות התומכות בטענת המערער בדבר ליקוי שמיעה מספק באוזן שמאל, נדחה הערעור ללא כל הקצאת הוצאות. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להימסר להם לאחר מכן.