בג"צ 5031/10

תקציר

העתירה מערערת על חוקיותו וסבירותו של הסכם בין רשות הטבע והגנים (הרשות) לבין עמותת אלע"ד (העמותה) בנוגע להפעלת אתר עיר דוד, גן לאומי. העותרים טוענים כי ההסכם עולה כדי האצלה אסורה של סמכויות הרשות לגוף פרטי. הרשות, העמותה, המדינה ועיריית ירושלים טוענות כולן כי יש לדחות את העתירה. לטענתם, בהינתן זכויותיה הקנייניות של העמותה בחלקים מהאתר, החלטת הרשות להתקשר עם העמותה לצורך הפעלתה היא סבירה וחוקית. הם מדגישים כי ההסכם אינו מאציל את סמכויות הרשות, אלא מאפשר לה להשתמש בעמותה לצורך תפעולו הטכני של האתר. בעקבות הגשת העתירה הסכימו הצדדים לתקן את ההסכם, והרשות הציגה שתי טיוטות בתגובה לטענות העותרים. בעוד העותרים טוענים כי גם הטיוטה השנייה אינה מתקנת את אי חוקיות ההסכם, הרשות, ההתאחדות והמדינה טוענות כי היא מחדדת את תפקידה הניהולי של הרשות. בית המשפט קובע כי החלטת הרשות להתקשר עם האגודה להפעלת האתר, בהינתן זכויותיה הקנייניות של האחרונה, היא סבירה וחוקית. בית המשפט מוצא כי הטיוטה השנייה של ההסכם אינה מהווה האצלת סמכויות אסורה, אלא משקפת את השימוש שעשתה הרשות בעמותה לצורך תפעול האתר. ההסכם, כפי שנוסח, מכפיף את פעילות האגודה לפיקוח ובקרה הדוקים של הרשות, והרשות שומרת לעצמה את מרבית שיקול הדעת הנתון לה בחוק. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי על הרשות לוודא כי היא מנהלת את האתר באופן ישיר, לקיים פיקוח אפקטיבי על פעילות העמותה ולשמור על אופיו הלאומי של האתר. עוד מציין בית המשפט כי על הרשות להקים מערך הכשרה עצמאי מטעמה, וכי ההסכם, בניגוד לטענות העותרים, אינו הופך את הרשות לרגולטור גרידא. לבסוף, בית המשפט מצפה מהרשות להבטיח את נגישותו של ההסכם החדש לביקורת ציבורית ומדגיש את חשיבות שמירת ההפרדה הנדרשת בין הרשות לבין העמותה. בכפוף להערות אלה, בית המשפט דוחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות.