רע"א 2345/98

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון למחלוקת משפטית בה היו מעורבים המבקשים, אשר ביקשו תחילה סעד הצהרתי כנגד המשיבים בגין נזקים שנגרמו להם עקב צווי מניעה זמניים שהפסיקו את פעולתו של בית קפה בשטחם. צווי מניעה אלה, שביקשו המשיבים, בוטלו מאוחר יותר כאשר נדחתה תביעה עיקרית נגד המבקשים. לאחר שאושרה חבותם של המבקשים במקרה של שוכרי בית הקפה, הם ביקשו לתקן את תביעתם לפיצוי כספי במקום סעד הצהרתי, אשר נדחתה בעבר על ידי בית משפט קמא בשל שיהוי, תיקונים נרחבים וסוגיות בתצהיר. בקשת תיקון נוספת ומצומצמת יותר נדחתה אף היא, אך בקשה לפיצול סעד נענתה, מה שגרם למבקשים לערער. בית המשפט העליון הפך את החלטות בית המשפט קמא בקובעו כי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעדיפה תיקונים בכתבי התביעה, אלא אם כן קיים שיהוי משמעותי, חוסר תום לב או סיכון ליתרון בלתי הוגן מכוח התיישנות. בית המשפט סבר כי התיקונים המבוקשים חיוניים לפתרון סכסוכים מרכזיים, ולא התיישנות, שכן עילת התביעה קמה עם ביטול צווי המניעה הזמניים. למרות השיהוי בין ההגשה, הודגש אופייה העדכני של בקשת התיקון הראשון, שקדמה להליכי קדם המשפט. באופן סופי, בית המשפט התיר את התיקון, הקל על סגירת הסכסוך ללא שכבות התדיינות נוספות, ביטל את שתי החלטות בית המשפט קמא והטיל הוצאות על המשיבים.