בג"צ 1884/02

תקציר

פטר דימיטרוב ומשפחתו עלו לישראל מבולגריה בשנת 1991 וקיבלו אזרחות ישראלית מיד עם הגעתם, מכוח חוק השבות המעניק אזרחות ליהודים. בשנת 2000, לאחר גירושיו, ביקש דימיטרוב אזרחות ישראלית עבור אשתו השנייה, מה שהוביל לבחינה מחודשת של זכאותו לאזרחות. הרשויות גילו כי דימיטרוב הציג מידע כוזב בנוגע לזהות אמו, שלטענתו הייתה יהודייה, בעוד שבפועל היא לא הייתה יהודייה. יתר על כן, התברר כי לדימיטרוב עבר פלילי בבולגריה, אותו הסתיר מהרשויות בישראל. אזרחותו נשללה לאחר מכן, ולמרות ניסיונותיו לספק ראיות נוספות המוכיחות את יהדותו, הרשויות מצאו מסמכים אלה בלתי מהימנים. עתירתו של דימיטרוב נגד שלילת אזרחותו נדחתה על ידי בית המשפט, שקיבל את עמדת המדינה כי אזרחותו הושגה במרמה וכי הראיות שהציג אינן משכנעות. בית המשפט התייחס גם לעברו הפלילי ולהעלמתו כמצג שווא, וציין כי עצם הסתרת מידע זה מצדיקה את שלילת אזרחותו. השופטים קבעו כי החלטות הרשויות לשלול את מעמדו האזרחי של דימיטרוב היו סבירות, ודחו את עתירתו, ואפשרו לו ולמשפחתו שלושה חודשים לארגן את עזיבתם את הארץ.