ע"פ 403/89

תקציר

שלושה נאשמים הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות שונות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, רצח, חטיפה וחבלה בנסיבות מחמירות. האישומים נגדם התבססו במידה רבה על התבטאויותיהם במהלך חקירות המשטרה ועל שיחות ביניהם, שהוקלטו. נשהד בן רובי עבדול חי ובילאל בן מחמוד מסראווה הורשעו בקשירת קשר לגניבת עדר כבשים, מה שהוביל למותה של בעלת הבית כשהתנגדה ונחנקה. הם הורשעו גם בחטיפת חייל ובניסיון לגנוב את נשקו. אוסאמה עבד אל-רחמן נאצר הורשע באותם פשעים כמו עבדול חי ומסראווה, למעט גניבת הכבשים. עבדול חי ומסראווה נידונו למאסרי עולם בגין אישומי הרצח, ושבע שנים נוספות בגין החטיפה והעבירות הנלוות. נאצר הורשע גם הוא בחטיפה ונידון לאותן שבע שנות מאסר. הנאשמים ערערו על הרשעתם, אך בית המשפט העליון דחה אותם ומצא ראיות מספיקות, בעיקר בהודאות המפורטות, כדי לתמוך בפסקי הדין. בית המשפט קבע גם כי שותפים לפשע אחראים זה למעשיו של זה אם הם נוכחים והמעשים הם תוצאה סבירה של ביצוע הפשע. כמו כן, נקבע כי אמירות סותרות אינן שוללות את האפשרות לסנן חלקים אמיתיים, וכי סיבת המוות נופלת תחת הוראות סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. השופט מ' שמגר נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' גולדברג וי' מלץ.