ע"ע 77/99

תקציר

המערערת, שטענה כי עבדה אצל המשיב בין השנים 1954-1971 כעוזרת פוליטית, תבעה אותם באוקטובר 1997 בדרישה להכיר בהם כעובדים הזכאים לפנסיה חודשית על פי חוקת העבודה. המשיב הכחיש את יחסי עובד מעביד וטען להתיישנות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בעילה של התיישנות. המערער ערער וטען כי תביעתו היא לפנסיה מעודכנת ולא לקביעת מעמדו כעובד. עוד טענו כי יש די ראיות לכאורה ליחסי העבודה ביניהם כדי להצדיק משפט מלא. משכך, טען המשיב כי החלטת בית משפט קמא הייתה נכונה. ערכאת הערעור הסכימה עם אפיון תביעתם על ידי המערערים ומצאה כי מאחר שחוקת המשיב לא הגבילה את עיתוי תביעות הפנסיה, ראוי היה לגישתו הישירה של המערער לבית הדין. כמו כן, בית המשפט הבחין בין תביעות הנוגעות לתשלומי פנסיה צבורים לבין תביעות הנוגעות לגמלאות חודשיות, וקבע כי האחרונות מחדשות את עילת התביעה מדי חודש. התיק הוחזר אפוא לבית הדין האזורי על מנת שידון לגופה של טענת המערערת, ובראשה קיומם של יחסי עובד-מעביד, כאשר המשיב שילם את הוצאות המשפט של המערערת. בית המשפט אף הפציר בבית המשפט המחוזי לזרז את הדיון, נוכח העיכובים המיותרים בהתקדמות התיק.