ע"פ 6411/98

תקציר

המערער, נחום מנבר, הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות ביטחוניות, ובהן סיוע לאויב, ניסיון לסייע ומסירת מידע לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, הקשורות לעסקאות למכירת חומרים לייצור נשק כימי לאיראן בין השנים 1990 ל-1994. למרות שהבטיח לביטחון ישראל להפסיק פעולות אלה, הוא המשיך והסתיר אותן. המערער טען כי יסודות עבירות אלה לא הוכחו, תוך שהוא חולק על היותה של איראן מדינת אויב ומערער על קבילות הראיות ומהימנותן. הוא גם טען נגד הבטחות אי-העמדה לדין שניתנו על ידי הרשויות. בית המשפט העליון אישר, כי איראן היא "אויב" במסגרת דיני העונשין, נוכח עוינותה המוצהרת כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי במעשים ובתמיכה בטרור נגד ישראל. עוד מצא בית המשפט כי המערער היה מודע לאופי המסוכן של מעשיו באמצעות ראיות רבות, לרבות ניסיונות לטייח אותם באמצעות שמות בדויים ותיעוד כוזב. מודעותו של מנבר הודגשה עוד יותר על ידי השמדת מסמכים הקשורים לעסקיו לאחר שהתעמת עם גורמי ביטחון. טענותיו בדבר היעדר כוונה פלילית ובורותו בנוגע להיותה של איראן אויבת נדחו. הערעור על הרשעתו ועל 16 שנות המאסר שנגזרו עליו נדחה, כאשר בית המשפט אישר את חומרת עבירותיו לאור פוטנציאל הפגיעה בביטחון המדינה לשם רווח כספי.