ע"א 8963/14

תקציר

לאחר בחינת הטענות והראיות, הוחלט לדחות את הערעור, תוך שמירה על קביעתו הראשונית של בית המשפט המחוזי אך מטעמים שונים. הגרסאות העובדתיות של שני הצדדים לא עלו בקנה אחד עם חומר הראיות, והציגו סתירות מהותיות. טענת המשיב לשני הסכמים בסכומים שונים נמצאה בלתי מתיישבת עם ההסכם המוצג והצהרות המס, אשר שיקפו שניהם תמורה של 240,000 ₪. טענותיו בדבר אי קריאת המסמכים ושינויים אפשריים בהסכם לא עלו בקנה אחד עם עדותו. טענת המערער לתמורה מוסכמת בסך 240,000 ₪ נחקרה אף היא בשל עדויות המצביעות על כך שערך הקרקע היה ככל הנראה גבוה יותר. למרות הספקות לגבי שתי הגרסאות, בית המשפט קיבל עדויות לפיהן התמורה עמדה על 600 אלף שקל. הדבר הוביל למסקנה כי ההסכם נועד להונות את רשויות המס ואינו משקף את התנאים האמיתיים, כאשר הטעיה אינה טענה תקפה, שכן המשיב השתתף ביודעין בחוזה מראית עין זה. נוכח מורכבויות וסתירות אלה, פסל בית המשפט את החוזה לכאורה על סך 240,000 ₪ כמראית עין, אך לא מצא ראיות ברורות לתנאים האמיתיים שהוסכמו. משכך, עמדה על כנה החלטתו המקורית של בית משפט קמא, המעודדת השבת סכום מסוים למערערת מבלי לפסוק הוצאות בשל התנהלות הצדדים. למרות נימוקים שונים, בית המשפט פסק בהתאם לתוצאה הראשונית, וביטל את הסכם מראית העין בשל היותו תרמית מס מבלי לפתור את פרטי ההסכם הנסתר.