ע"ע 1341/01

תקציר

המערערת, מורה בתיכון, הייתה מבוטחת אצל המשיב, קרן פנסיה סוציאלית, משנת 1979. לאחר שפרשה בשנת 2000 עקב נכות, היא ביקשה קצבת נכות. עם זאת, במהלך חופשה ללא תשלום בין השנים 1997-1998, המעסיק שלה לא הפריש לקרן, וכתוצאה מכך הופסקה ההפרשות שלה וטענה לאחר מכן כי היא אינה זכאית לפנסיה בשל סעיף זכאות רגולטורי. בית המשפט פסק לטובת המערערת, תוך שהוא מדגיש את חובת תום הלב המוגברת של המבטחים הנובעת מתפקידם כקרן פנסיה סוציאלית. המבטחים כשלו בחובתם לגלות את ההשלכות האפשריות של הפסקת ההפרשות, דבר שהטעה את המערערת. דוקטרינת ההשתק והחוזה הנספח, המושתתים על תום הלב, מונעים מהמבטחים לשלול את זכאותו של המערער על יסוד אי הגילוי. בית המשפט הדגיש כי קרנות הפנסיה הסוציאליות חייבות לפעול כנאמנים, תוך מתן עדיפות לאינטרסים ולשקיפות של העמיתים. זה כולל יידוע יזום של חברים על הפרות פוטנציאליות של זכויות עקב שינויים בסטטוס התרומה. הערעור התקבל, והעניק למערערת את זכויותיה הפנסיוניות, כאילו נמשכו התשלומים ללא הפרעה. ההחלטה עולה בקנה אחד עם השינויים הרגולטוריים שהורה הממונה על שוק ההון כדי להבטיח שקרנות הפנסיה יודיעו למבוטחים על הפסקת הפרשות. ככלל, פסק הדין מדגיש את האופי הקואופרטיבי והנאמן של קרנות הפנסיה, המחייב שקיפות מוגברת ואחריותיות.