בש"א 553/24

תקציר

בפסק הדין של בית המשפט העליון התייחסה השופטת קרן אזולאי לבקשתם של אורית וארז בצלאל למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין קודם שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערערים ביקשו ארכה של 120 יום נוספים בנימוק שנודע להם על פסק הדין רק ביום 19.7.2023, בשל שיהוי של בא כוחם לשעבר. נמסר כי בא כוח המערערים קיבל את פסק הדין ביום נתינתו, אך הודיע על כך למערערים רק בתגובה לדרישת תשלום בגין הוצאות המפורטות בפסק הדין. בהמשך לכך, החליט בא כוחם דאז של המערערים לפרוש מהתיק, מה שחייב את המערערים לקבל ייצוג חדש. יתר על כן, אחד מיועציהם היה בשירות מילואים ממושך, מה שסיבך עוד יותר את המאמצים. בנוסף, המדינה הגישה בקשות ארכה מרובות בהליכים נלווים, שלטענת המערערים מצדיקים הקלות דומות לעצמם. המשיב, רשות מקרקעי ישראל, טען מנגד כי הערר הוגש לאחר תקופת ההגשה המותרת, כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין, וללא "סיבה מיוחדת" המצדיקה שיהוי כאמור, ועל כן אין ליתן את הארכה. בית המשפט זיהה בעיות בכך שהמערערים הגישו לבית המשפט בקשה שונה מזו שנמסרה בתחילה עם המשיב, והדגיש את הצורך באחידות בבקשות. בית המשפט הדגיש כי על פי הכללים הפרוצדורליים, תקשורת לייצוג משפטי שקולה לתקשורת עם הלקוח, ובכך ביטל את הטענה בדבר העדכון המאוחר מבאי כוחו הקודמים. בנוסף, השינוי בייצוג לא נכנס כנסיבה מיוחדת המצדיקה הארכת זמן. למרות טענות אלה, מתוך הכרה בחובת המילואים של פרקליט אחד ובאופיו הענייני של הערעור, נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה, והאריך את פרק הזמן להגשת הערעור עד ליום 5.5.2024, תוך שהוא מציין כי הארכה אינה מעידה על הצלחתו הפוטנציאלית של הערעור.