תפ"ח 20584-06-09

תקציר

גזר הדין עוסק בעבירות מין שבוצעו בקטין בן 13, בהן אונס ומעשה סדום. הדיון התקיים בדלתיים סגורות כדי להגן על זהות הקורבן. מהראיות עולה כי העבירות בוצעו ב-18 בינואר 2009, אז נלקחה הקורבן בניגוד לרצונה מכרמיאל למספר מוקדים ביישובי הגליל. הנאשם, יליד 1981, הואשם בעבירות אלה יחד עם אלמונים נוספים. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי אינו מכיר את הקורבן. עם זאת, ראיות DNA שנמצאו על גופו של הקורבן תאמו את פרופיל ה-DNA של הנאשם. עדי התביעה כללו את הקורבן, חוקרים ומומחים, ואילו עדי ההגנה היו הנאשם, בעל ה"צימר" (בית הארחה כפרי קטן) שבו בוצעה העבירה האחרונה ואנשים נוספים. השופט קבע כי הנאשם לא היה מעורב בחטיפה או באונס הראשוניים, בשל חוסר ראיות וסתירות בעדות הקורבן בעניין זה. עם זאת, השופט מצא את עדותו של הקורבן בנוגע לאירועים ב"צימר" אמינה, שכן היא הייתה מפורטת ועקבית ונתמכה בראיות פיזיות ובמצבו הנפשי של הקורבן זמן קצר לאחר האירוע. השופט קיבל גם את ראיות הדנ"א, שנמצאו תואמות את הפרופיל של הנאשם בהסתברות גבוהה מאוד. הסברו של הנאשם לראיות הדנ"א – כי ייתכן שהזרע שלו עבר ממצעים או מגבות ששימשו אותו ואת חברתו ב"צימר" – לא היה משכנע, מה גם שהוא לא מסר את פרטיה של חברתו ולא הביא אותה להעיד. זאת ועוד, עדויותיהם של עדי ההגנה, לרבות בעל ה"צימר", לא היו אמינות ותמכו למעשה בטענת התביעה. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם היה ב"צימר" בסמוך למועד ביצוע העבירות וביצע ישירות את המעשים המיניים במתלוננת, תוך שהוא משאיר את זרעו על גופה. עוד ציינה השופטת כי עדותה של המתלוננת על כך שהייתה לבדה על הכביש בשעה 20:30 לא גרעה מגרסתה המהימנה על האירועים ב"צימר". בסופו של דבר, השופט השתכנע מעבר לכל ספק סביר באשמתו של הנאשם בעבירות האונס ומעשה הסדום שיוחסו לו והציע לזכות אותו מהאישומים הקשורים לעבירות לפי דיני השותפות. השופטים הסכימו עם חוות הדעת והרשיעו את הנאשם באונס ובמעשה סדום, תוך שהם מחליטים גם שלא להחיל את החריג שבסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי לעניין עבירת מעשה מגונה, שלא הוזכרה בכתב האישום.