ת"א 12339-05-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט בבקשה למתן הוראות לשמירת מסמכים** **1. מהות הבקשה והרקע העובדתי:** הבקשה הוגשה על ידי התובעים (המבקשים) במסגרת תביעה עיקרית בה טוענים הם כי הנתבעים נטלו שלא כדין את זכויותיהם במיזם טכנולוגי. חלק מרכזי בטענות התביעה נוגע להקמת חברת "לושה מערכות בע"מ" והעברת המיזם אליה, תוך שימוש לכאורה בחברת נאמנות (י.ד.ח נאמנויות בע"מ - המשיבה) לצורך החזקת מניותיה הראשוניות, לכאורה כצעד להסוואת הפעולה. התובעים ביקשו מבית המשפט להורות לחברת הנאמנות לשמור את כל המסמכים הקשורים לנושאים שבמחלוקת. **2. בסיס סמכות ותקנות רלוונטיות:** * **תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** המבקשים הצביעו על תקנה זו כמקור סמכות לבקשתם. תקנה זו מעניקה לבית המשפט סמכות רחבה להחליט "כל החלטה לפי תקנות אלה". עם זאת, בית המשפט קבע כי תקנה זו כשלעצמה אינה מקור סמכות למתן צו שאינו עולה בקנה אחד עם התנאים הקבועים בתקנות להגשת בקשות לסעדים זמניים. * **תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי:** בית המשפט ציין כי הבקשה, גם אם אינה "צו אנטון פילר" מובהק, נופלת בגדר הצווים שעליהם חלה תקנה זו, העוסקת בסעדים זמניים. * **תקנה 49(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** הנתבעים טענו כי התובעים פעלו בניגוד לתקנה זו בכך שלא הקדימו פנייה לנתבעים ביחס להגשת הבקשה. * **תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי:** מתייחסת למסמכים הנמצאים ברשותו של בעל דין וכן בשליטתו, לצורך הליכי גילוי ועיון. * **תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** מתייחסת לחובת בעלי הדין ובאי כוחם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית. **3. עקרונות משפטיים מרכזיים שנדונו:** * **סעד זמני מול צו למתן הוראות:** בית המשפט קבע כי למרות שהבקשה הוגדרה כ"בקשה למתן הוראות", היא מהווה למעשה בקשה למתן צו עשה המופנה כלפי צד שלישי (חברת הנאמנות), שמטרתה להבטיח את קיומו התקין והיעיל של ההליך. לכן, היא נחשבת כבקשה לסעד זמני, וצריכה הייתה להיות מוגשת בהתאם להוראות התקנות בעניין סעדים זמניים. * **הגשת בקשה לסעד זמני נגד צד שלישי:** בית המשפט הדגיש את חריגות הבקשה, שכן היא מופנית כלפי צד שאינו בעל דין בהליך, וכי יש להקפיד על הכללים הנוגעים להגשת בקשות לסעדים זמניים, במיוחד כאשר מדובר בצו דרסטי. * **חיסיון עורך דין-לקוח:** זהו עקרון מרכזי שעל בסיסו נדחתה הבקשה. בית המשפט קבע, בהתבסס על סעיף 48 לפקודת הראיות וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, כי מסמכים שהוחלפו בין לקוח לעורך דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי חוסים תחת חיסיון, ואסור לעורך הדין לחשוף אותם אלא אם הלקוח ויתר על החיסיון. * **החידוש/הדגש:** בית המשפט פירש את טענות התובעים עצמם (כפי שצוטטו בסעיף 22 להחלטה) לפיהן המסמכים נגעו לשירות המקצועי שניתן על ידי עורכי דין ללקוחותיהם, והסיק מכך כי חל עליהם חיסיון עורך דין-לקוח, מבלי שהתובעים הראו כיצד הסעד המבוקש יתגבר על חיסיון זה. * **היעדר תום לב וניקיון כפיים:** הנתבעים העלו טענות כי הבקשה נועדה ל"מקצה שיפורים" לכתב התביעה, להוסיף טענות חדשות ולעקוף את הצורך בתיקון כתב התביעה. בית המשפט לא נדרש להכרעה ישירה בעניין זה, אך הדבר משפיע על האופן בו הוצגה הבקשה. * **"מסע דיג" (Fishing Expedition):** הנתבעים טענו כי הבקשה מהווה "מסע דיג" אסור, כלומר, ניסיון לאתר ראיות באופן גורף ללא ציון מדויק של המסמכים הרלוונטיים. בית המשפט לא דחה את הבקשה על בסיס טענה זו לבדה, אך הדבר עולה כטעם אפשרי לדחייה. * **רלוונטיות המסמכים:** בית המשפט בחן גם את הטענה כי התובעים לא הראו כיצד מסמכי הנאמנות רלוונטיים לתביעה, מעבר להיותם אינדיקציה אפשרית ל"גזילת המיזם". **4. נימוקי הדחייה המרכזיים של בית המשפט:** 1. **פגם פרוצדורלי - סעד זמני ללא מילוי התקנות:** הבקשה, שהיא למעשה בקשה לסעד זמני כלפי צד שלישי, לא הוגשה בהתאם לתקנות החלות על סעדים זמניים (כגון הצורך בהצגת עילת תביעה לכאורה, מאזן נוחות, התחייבות עצמית וכיו"ב). 2. **חוסר סמכות של תקנה 3(א):** תקנה זו אינה יכולה להתגבר על התנאים הפרוצדורליים להגשת בקשה לסעד זמני. 3. **חיסיון עורך דין-לקוח:** כפי שפורט לעיל, בית המשפט קבע כי המסמכים הנדונים חוסים תחת חיסיון עורך דין-לקוח, והתובעים לא הראו כיצד יש להתגבר על חיסיון זה, או כיצד הסעד המבוקש מבטיח זכות לכאורה או את קיום ההליך. 4. **העדר פירוט בדבר רלוונטיות:** התובעים לא פרטו די הצורך כיצד מסמכי הנאמנות רלוונטיים לתביעה. 5. **היעדר התייחסות לחיסיון:** התובעים לא התייחסו בבקשתם באופן מספק לסוגיית חיסיון המסמכים. **5. הערות משלימות של בית המשפט (מעבר לנדרש):** למרות דחיית הבקשה, בית המשפט הוסיף הערות חשובות בנוגע לחובת שמירת מסמכים: * **שליטת הנתבעים במסמכים:** בית המשפט העיר כי בהינתן שעמדת המשיבה (חברת הנאמנות) היא שהיא כפופה לעמדת התובעים, ייתכן שניתן לראות במסמכי הנאמנות ככאלה המצויים בשליטת הנתבעים, שכן הליכי גילוי ועיון משתרעים גם על מסמכים הנמצאים בשליטת בעל דין (תקנה 57). * **חובת הגינות דיונית:** בית המשפט הדגיש את חובת הנתבעים לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, לרבות העמדת הפלוגתות האמיתיות, מיקודן ובירורן. * **ציפייה לשמירת מסמכים:** לאור כך שכתב התביעה התייחס לסוגיית הנאמנות (גם אם כאינדיקציה בלבד), בית המשפט ציפה מהנתבעים לשמר את כל המסמכים שברשותם ובשליטתם בנושא זה, ככל שהם קיימים, עד לסיום הליכי הגילוי והעיון. זאת, כמובן, תוך שמירת טענותיהם בנוגע לחיסיון, "מסע דיג" ורלוונטיות. **6. חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים:** * **הבחנה ברורה בין "בקשת הוראות" ל"סעד זמני":** בית המשפט חידד את ההבחנה, וקבע כי גם אם הבקשה נקראת "בקשת הוראות", אם מהותה היא סעד זמני, עליה לעמוד בכללי הגשת בקשות לסעדים זמניים. * **החלת עקרון החיסיון על מסמכי נאמנות:** בית המשפט השתמש בטענות התובעים עצמם כדי לבסס את טענת החיסיון, והדגיש כי התובעים לא הראו כיצד ניתן להתגבר עליו. * **חובת שמירת מסמכים מצד הנתבעים מעבר לדרישה הפורמלית:** ההערות בשולי הדברים מחדדות את הציפייה לנהוג ביושר דיוני גם כאשר הבקשה הפורמלית נדחית, במיוחד בנוגע למסמכים הרלוונטיים למחלוקת. **7. סיכום:** הבקשה נדחתה בעיקר בשל פגמים פרוצדורליים (הגשתה כסעד זמני ללא מילוי דרישות התקנות) ובשל טענת חיסיון עורך דין-לקוח, אותה בית המשפט קיבל לאור העובדה שהמסמכים היו קשורים לשירות מקצועי של עורכי דין ללקוחותיהם, והתובעים לא הראו כיצד ניתן להתגבר על החיסיון. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חובת ההגינות הדיונית והציפה מהנתבעים לשמר מסמכים רלוונטיים, גם אם טענותיהם לגבי חיסיון ורלוונטיות נשמרות.