פש"ר 1381/09

תקציר

התיק סובב סביב בקשה לביטול ניסיון להעביר מקרקעין מחייבת, רחל סופר-סייג, לבנה. ההעברה, משנת 1999, מעולם לא הושלמה, רק נרשמה הערת אזהרה. שאלת המפתח היא האם החייבת הייתה חדלת פירעון בעת ההעברה, מהות השעבודים הבאים על נכסיה ואמיתותם של חוזה שכירות שנחתם לכאורה על ידי החייב. השופט פוסק לטובת בקשת הביטול, וקובע כי ההעברה הייתה, במקרה הטוב, התחייבות מתנה חלקית ולא רכישה שהושלמה. הערת האזהרה, "זכות שלילית", אינה מקנה בעלות בלתי חוזרת, מה גם שהנכס מעולם לא נרשם על שם הבן. יתר על כן, מצבה הכלכלי המידרדר של החייבת והליכי פשיטת הרגל המתמשכים מאפשרים לפקידים המנהלים את עיזבונה לחזור בהם מהתחייבות המתנה. השופט מטיל ספק באמינותם של החייבת ובנה, ומוצא את עדויותיהם מתחמקות ושקריות. עוד צוין כי לבן לא הייתה כל מעורבות בנכס, והחייב ניהל את כל העניינים הקשורים אליו, מה שמצביע על כך שההעברה הייתה מתנה חלקית או ניסיון להונות נושים. בנוסף, דוחה השופטת את הטענה בדבר זכויות שוויוניות ומדגישה כי הן גמישות ותלויות בנסיבות, ובמקרה זה התנהלות המשיבים אינה מצדיקה זכויות אלה. לפיכך, הבקשה לביטול ההעברה מאושרת, והחייבת ובנה נדרשים לכסות במשותף את הוצאות המנהלים המיוחדים ושכר טרחת עורך דין.