בג"צ 640/11

תקציר

המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה משום שבג"ץ אינו מתערב בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי גם לגופו של עניין, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה היה מבוסס. בית הדין הסכים עם טענתה הראשונה של המדינה, וציין כי בג"ץ אכן שומר לעצמו את הזכות לקבל עתירה נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה רק במקרים נדירים של טעויות משפטיות מהותיות ובולטות בעלות חשיבות ציבורית, חברתית וכללית. עוד הודגש בפסק הדין כי על העותרים לעמוד בשני תנאים: ראשית, עליהם להוכיח כי בית הדין הארצי לעבודה טעה טעות משפטית מהותית, ושנית, עליהם להראות כי על בג"ץ להתערב כדי למנוע עיוות דין. לגופו של עניין, קבע בג"ץ כי לא מצא פגם בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה וכי החלטתו של האחרון שלא להורות על תיקון פגמי הרבנות הראשית ראויה, שכן הדבר חורג מסמכותו. עוד ציין בית הדין כי בניגוד לבית הדין הארצי לעבודה, הייתה לו סמכות להוציא הנחיות לרבנות הראשית כגוף רגולטורי, אך ראה בהליך הנוכחי מסגרת בלתי ראויה לבחינת סוגיות כה מורכבות. פסק הדין פירט את הסיבות לכך שבקשת העותרים לא עמדה בתנאי ההתערבות והדגיש כי התשתית העובדתית והעקרונות המשפטיים של המקרה אינם שנויים במחלוקת. בג"ץ קיבל את טענת העותרים כי היה מקום לבחון את עצם ההסכמים שנחתמו עם הרבנות הראשית, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי למרות מתן משקל מופרז לשיקול הפיצויים, לא נפל פגם של ממש בשיקול הדעת השיפוטי של בית הדין הארצי לעבודה שיצדיק את התערבותו של בג"ץ כבג"ץ. בית המשפט ציין גם את חוסר הנוחות שלו מהיעדר הסעד של העותרים, אך למרות זאת דחה את העתירה, הצטרף לחוות דעתו של השופט ג'ובראן ולהערותיו של השופט רובינשטיין, וקרא להסדרה צופה פני עתיד של סוגיית השוחטים בחו"ל.