רע"א 2896/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין שאישר צו ארעי לשימוש ציבורי במגרש ריק בבעלות פרטית בטבריה כחניון. בעל המגרש טען כי החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לקיים את הצו הייתה שגויה, שכן היא התבססה על קביעה עובדתית שגויה של הצורך הציבורי במגרש ולא הגנה די הצורך בזכויותיו הקנייניות. עם זאת, השופט קבע כי התערבותו של בית המשפט המחוזי במסקנותיו העובדתיות של בית משפט השלום הייתה מוצדקת, וכי החוק הנדון ערך איזון תקף בין זכויות הקניין של הפרט לבין האינטרס הציבורי. זאת ועוד, השופט הדגיש את חשיבותה של זכות השימוע, אך הסכים עם בית המשפט המחוזי כי חליפת המכתבים בין המבקש לבין המשיב שימשה די הצורך לדיון, מה גם שמצבו של המבקש לא הידרדר בעקבות הצו. בסופו של דבר, החליטה השופטת שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור, תוך שמירה על פסיקת בית המשפט המחוזי והימנעות מפסיקת הוצאות.