ת"א 40123-08-18

תקציר

המחלוקת היא בין עיריית תל אביב לבין חברת שער לישראל בע"מ, בנוגע לתשלום ארנונה, מים והוצאות אכיפה על נכס שהיה בבעלות חברת אללכנט בע"מ ממרץ 2001 עד דצמבר 2007. העירייה לא פעלה במועד לגביית החוב בתקופה זו ולא פנתה לשער לישראל עד שנת 2015. האחרון טוען כי רשלנות העירייה ושיהויה בגביית החוב, כמו גם הימנעותה מהסדרת הנושא קודם לכן, הביאו להתיישנות התביעה. מנגד, טוענת העירייה כי לא הייתה מודעת לשינוי בבעלות על נכסים וכי יש לייחס את החוב לשער לישראל כבעלים הנוכחי. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים ומצא כי העירייה אכן עמדה בקשר עם גבי בטיש, בעל השליטה באל-לכנט, לאורך כל תקופת החוב והייתה מודעת לטענותיו כי אל-לקנט עזב את הנכס. בית המשפט בחן גם את הסכם הפשרה בין העירייה לבין שער לישראל בנוגע לחובות אחרים במתחם הדולפינריום, שחיזק את הרושם כי העירייה הסדירה את כל החובות וויתרה על זכותה לתבוע את החוב השוטף. נפסק כי העירייה לא סיפקה הסבר משכנע לעיכוב בנקיטת צעדים נגד שער ישראל. השיהוי הבלתי מוסבר, לצד היעדר הליכים מנהליים בתקופת ההתיישנות, הצדיקו את דחיית התביעה, למרות האינטרס הציבורי בגביית החוב. עוד ציין בית המשפט כי התנהלות העירייה פגעה בשער לציפיותיה הלגיטימיות של ישראל ובאינטרס ההסתמכות שלה. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות להטעיה או חוסר תום לב מצד שער לישראל. טענות העירייה בדבר סתירות בגרסאות שמסר שער לישראל וזיוף לכאורה של מכתב לא היו משכנעות. ככלל, טענת העירייה לא הייתה משכנעת, והתביעה נדחתה. לשער לישראל נפסקו 45,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.