ע"פ 5590/90

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לערעורו של עורך עיתון שהואשם באי הגשת מאמר לצנזורה הצבאית לעיון מוקדם, כנדרש בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. שאלת המפתח הייתה האם הפקודה לעיון מקדים בחומרים תקפה, שכן היא נחתמה על ידי מפקד בסיס מטעם הצנזור הראשי. בית המשפט פירש את התקנות הרלוונטיות בזהירות, וציין כי הסמכות להורות על צנזורה מוקדמת נתונה אך ורק לצנזור עצמו ולא ניתן להאצילה אלא אם הוסמכה לכך במפורש. במקרה זה, נמצא כי הפקודה ניתנה כדין על ידי הצנזור הראשי ולא על ידי פקודו, מפקד הבסיס. לפיכך נדחה הערעור על הרשעתו של העורך. פסק הדין הדגיש את הצורך בגישה זהירה בפרשנות חוקים המגבילים את חופש הביטוי והבהיר את המגבלות על האצלת סמכויות הכרוכות בשיקול דעת. מאחר שהצו שהופר על ידי העורך אכן הוצא על ידי הצנזור הראשי ולא על ידי הכפוף לו, הוא היה תקף, והרשעתו של העורך עמדה בעינה. השופט בך, המשנה לנשיא מ' אלון והשופט ד' לוין החליטו פה אחד לדחות את הערעור.