רע"ב 3881/15

תקציר

במקרה זה, בית המשפט דן בבקשה לדחות את בקשתו של אסיר לחופשה לצורך ערעור על החלטה השוללת ממנו חופשה ממאסר. בית המשפט הדגיש את הסטנדרטים המחמירים לקבלת ערעורים מסוג זה, וציין כי הם שמורים בדרך כלל רק לסוגיות הכרוכות בשאלות משפטיות משמעותיות מעבר למקרה הפרטני. בית המשפט קבע כי העתירה לא העלתה סוגיות משפטיות עקרוניות אלא התמקדה בנסיבותיו האישיות של האסיר, ובפרט בהרחקתו מסבב חופשה. היא שבה והדגישה כי חופשת אסירים היא פריבילגיה, ולא זכות, המוענקת על פי שיקול דעתן של הרשויות המתאימות. למרות שקיימת פסיקה התומכת בהכרה מסוימת בחופשת אסירים כזכות שאין לשלול בקלות, היא נותרת כפופה לשיקול דעת ואינה מוענקת באופן אוטומטי. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר זכותם של אסירים לערער, ואישר כי הנהלים הנוכחיים מעדיפים בקשות לחופשה לצורך ערעור על פני ערעור בזכות. היא ראתה את יתרת עונשו של האסיר כגורם תקף בהחלטות כאלה, אך דחתה את הרעיון של העדפתו על פני שיקולים אחרים, לרבות נקודת מבטם של הקורבנות. בית המשפט לא מצא כל פגם בהעדפת חוות דעת משפטיות מסוימות על פני אחרות בעת קבלת החלטות כאלה. לאחר עיון במידע חסוי, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן למתן את הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מהאסיר באמצעות תנאים, ובכך להצדיק את ההחלטה לשלול את חופשתו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.