ת"א 12339-05-22

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 353א לחוק החברות, המאפשר לבית המשפט להורות לחברה תובעת להעמיד ערבות לתשלום הוצאות הנתבע אם הנתבע יזכה בתביעה. הסעיף נועד להגן על הנתבעים מפני תובעים המסתתרים מאחורי חברות בע"מ ללא נכסים. על בית המשפט לבחון בקשות כאלה בשלושה מישורים: ראשית, עליו להורות לחברה התובעת להעמיד ערבות להוצאות הנתבעת ולהעריך את מצבה הכספי של החברה. אם החברה לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, עובר בית המשפט לשלב השני, הבוחן האם נסיבות המקרה מצדיקות פטור מחובת הפקדת ערבות. בית המשפט שוקל את סיכויי ההליך בשלב זה, אך הם מכריעים רק כאשר הסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים ביותר. אם בית המשפט לא מוצא נסיבות המצדיקות פטור, הוא עובר לשלב השלישי, שבו הוא קובע את גובה הערבות. במקרה הספציפי, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי הם יכולים לשלם את העלויות אם המבקשים יזכו בתביעה. הדוחות הכספיים שהגישו התובעים לא הספיקו, והם סירבו לחלוק אותם עם הצד השני. לכן, בית המשפט אינו יכול לקבוע את מצבם הכלכלי הנוכחי. כך גם לגבי החברה הזרה מבין התובעים, שלא סיפקה ראיות מספיקות ליכולותיה הפיננסיות, למרות היותה חברה עצמאית. התובעים טענו כי הגישה לערכאות, התנהלות המרמה הנטענת של הנתבעים, סיכויי ההליך והאחריות המשותפת ושל התובעים צריכים לפטור אותם מחובת ההתחייבות להבטחת הוצאות. בית המשפט דחה טענות אלה. זכות הגישה לערכאות אינה גוברת על החששות שבסעיף 353א, וטענות התובעים נגד הנתבעים טעונות הוכחה. סיכויי הצלחת ההליך אינם גבוהים או קלושים דיים בשלב זה כדי להשפיע על ההחלטה. בעוד שתביעה משותפת של מספר תובעים עשויה להשפיע על חובת הערבות, במקרה זה חלקו של התובע האנושי בתביעה הוא מזערי, ואין קשר משפטי בין התובעים. במעבר לשלב השלישי של הבדיקה, בית המשפט שקל את סכום הערבות. בית המשפט מצא כי הסכום המבוקש על ידי המבקשים היה מופרז ולא סביר שיינתן, מה גם שהתביעה לא הייתה כספית אלא לסעד הצהרתי. בהתחשב במהות התביעה, במספר הנתבעים ובשווי הסעדים המבוקשים, כמו גם בנוכחותו של תובע אנושי ובסבירות לחבות משותפת ומספר חבויות, קבע בית המשפט כי על התובעים 1 ו-3 להעמיד ערבות משותפת בסך 200,000 ₪ או ערבות בנקאית עד ליום 30 במאי, 2023, להבטחת הוצאות המבקשים. אם לא יעשו כן, תבוטלו תביעתם.