ת"פ 38870-12-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונשו של אדם שהורשע בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. השופט קובע תחילה את תחום הענישה הראוי, תוך התחשבות בערכים החברתיים הנפגעים מהעבירות ובמדיניות הענישה הרווחת. בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כדין לצורך פרנסה, קובע השופט את אזור הענישה המתאים בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל של חמישה חודשים, לצד קנס של עד 2,000 שקל. באשר למקרה הספציפי הנדון, השופט מביא בחשבון את אשמתו המלאה של הנאשם, את התכנון המוקדם של עבירת הכניסה שלא כדין ואת אופייה הספונטני של עבירת ההפרעה לשוטר. השופט שוקל גם את נזקי העבירות ואת הסיבות העומדות מאחוריהן, ומציין כי המניע של הנאשם להיכנס לישראל שלא כדין היה להתפרנס וכי לא הוכח כי היו לו כוונות זדון. השופט קובע את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע קודם לכן, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות זו לזו כגון פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו, קבלת האחריות של הנאשם, עברו הפלילי והצורך בהרתעה אישית וכללית. עם זאת, השופט מתחשב גם בפגיעה בזכותו של הנאשם להיוועץ בחקירתו, ומכיר בכך שהנאשם הוטעה לגבי זכויותיו וההשלכות של ויתור עליהן. כתוצאה מכך, השופט מחליט למקם את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של טווח הענישה המתאים. העונשים שהוטלו על הנאשם כוללים 30 ימי מאסר, הפעלת מאסר על תנאי של 45 יום, שלושה חודשי מאסר על תנאי וחילוט התחייבות כספית.