ת"א 52867-09-23

תקציר

בפסק דין זה פוסק בית המשפט בעתירה שהוגשה על ידי תובע העומד בראש עמותה המקדמת חקירה של חיסון נגד צהבת. מטרת העתירה היא לחשוף את זהותו של משתמש פייסבוק אנונימי שפרסם מספר פוסטים ביקורתיים על העמותה ועל פעילות התובע במשך עשרה חודשים. התובעת טוענת כי פוסטים אלה מהווים לשון הרע וחדירה לפרטיות, ומבקשת להטיל על פייסבוק אחריות לחשיפת פרטי המשתמש האנונימי. בית המשפט פותח בהכרה בהיעדר מסגרת פרוצדורלית ברורה למקרים מסוג זה ובמתח הקיים בין זכותו של התובע לנקוט בהליכים משפטיים כנגד עוולה אנונימית לבין זכותו של המשתמש האנונימי לפרטיות. פסקי דין קודמים, כגון פרשת רמי מור, הדגישו את הצורך בהסדרת חקיקה בתחום זה. עם זאת, למרות היעדר חקיקה ספציפית, בית המשפט סבור כי בסמכותו להורות על חשיפת פרטיו של משתמש אנונימי בנסיבות חריגות. בעוד שלפייסבוק יש יכולת לספק מידע על משתמשים, בית המשפט מדגיש כי יש לגשת לגילוי כזה בזהירות ורק לאחר שיקול דעת מעמיק. על התובע להציג טיעון משכנע, הממחיש לגופה של תביעתו ומצדיק את הפגיעה בפרטיותו של המשתמש האנונימי. בבחינת טענות התובע מוצא בית המשפט מספר ליקויים. יש לציין כי באף אחד מהפרסומים לא מוזכר שמו של התובע באופן ישיר, ונראה כי הביקורתיות של הפוסטים היא הבעת דעה ולא לשון הרע. בנוסף, אפיון "מסע הכפשה" על ידי התובעת אינו נתמך במספר מצומצם של פרסומים המתפרשים על פני תקופה משמעותית. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת הפגיעה בפרטיות בנוגע לשימוש בתמונה מאירוע ציבורי. ככלל, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע לא הציג טיעון משכנע הגובר על זכותו של המשתמש האנונימי לפרטיות. לפיכך, הבקשה לחשיפת זהות המשתמש נדחית, והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪.