פש"ר 135/97

תקציר

החייבים הגישו בקשה לפשיטת רגל לאחר שלא הצליחו לפרוע את חובותיהם, המוערכים ביותר מ-2 מיליון שקל. לאורך השנים לא שיתפו החייבים פעולה עם הליכי פשיטת הרגל, הפסידו תשלומים ואי הגשת דוחות. בנוסף, בית המשפט מצא כי החייבת ניסתה להסתיר את הירושה מעיזבון אמה, תוך ניסיון להימנע משימוש בו לפירעון חובותיה. הנאמן, הנושים והצדדים המתנגדים טענו כי חוסר שיתוף הפעולה של החייבים וניסיונם להעלים נכסים מצדיקים את דחיית בקשתם לסילוק על הסף. מנגד, טענו החייבים כי הליכי פשיטת הרגל נמשכו כבר 17 שנה, המשך ההליכים לא יועיל לאיש, ויש לאפשר להם להתחיל מחדש בשל מצבם הרפואי. נקודת המפנה הגיעה כאשר החייבים הציעו להוסיף 100 אלף שקל לקופת הכינוס הצעה שזכתה לתגובות מעורבות מצד הנאמן והנושים. בית המשפט, שאזן בין שתי המטרות של הליכי פשיטת הרגל – מקסום פירעון החובות ומתן אפשרות לחייבים התחלה חדשה – קבע כי חוסר שיתוף הפעולה של החייבים וניסיון המרמה מצדיקים את דחיית בקשתם לסילוק על הסף. עם זאת, בית המשפט השאיר את הדלת פתוחה לבקשה מחודשת אם החייבים יהיו מוכנים לשלם לנושים 30% מהחובות שאושרו, שהם כ-250 אלף שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של החייבים ביום 26.4.2015.