ע"א 438/69

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על תשלום שתי פוליסות ביטוח ליהלומים שנגנבו לכאורה מהמשיב, יהלומן. המערערים, חברות הביטוח שהנפיקו את הפוליסות, סירבו לפצות את המשיב מכמה טעמים. בית המשפט העליון קבע, כי הימנעותו של המשיב מניהול מלאי תקין אינה מונעת ממנו לתבוע על פי הפוליסות, שכן חובה זו שונה מחובת מסירת מידע לאחר הפסד. עוד קבע בית המשפט כי מבטחים יכולים לדחות תביעות מבלי לטעון להונאה, ונטל ההוכחה מוטל על המבוטח. באשר לכמות היהלומים שנגנבו, מצא בית המשפט כי עדותו של המשיב משכנעת דיה, והספקות הסובבים אותה אינם מחייבים דחיית גרסתו. כמו כן, יש להעריך את שווי היהלומים על פי מועד ההפסד ולא על פי מועד פסק הדין, למרות השינויים בשערי החליפין. הערעור נגד המשיב השלישי, בנק, נדחה, אך התביעה נגד המערערת השנייה, חברת ביטוח, התקבלה בשל אופייה המותנה של אחריותה. בסופו של דבר, חויב המערער הראשון לשלם למשיב את הסכומים המתוקנים, בצירוף ריבית והוצאות.