ע"א 602/84

תקציר

במקרה של זכויות חכירה בין משקים שכנים, עמד בית המשפט העליון בפני ערעור על דרך שנסללה בתחילת שנות החמישים בהסכמה הדדית, ששירתה את שני הנכסים. במקור, ההסכמה לסלילת הכביש הייתה כרוכה בתרומות קרקע משני הצדדים, אך בהמשך ניסו המערערים למנוע את המשך השימוש של המשיבים בכביש זה, דבר שהוביל למחלוקת משפטית ולבקשת המשיבים לצו מניעה. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת המשיבים ושמרו על זכותם להשתמש בכביש. בית המשפט העליון התייחס לשאלה האם ניתן לבטל את הרישיון המשתמע של המשיבים להשתמש במקרקעין, והגיע למסקנה כי על אף שבדרך כלל ניתן לבטל רישיון ללא תמורה לפי שיקול דעתו של בעל הקרקע, השימוש ההדדי ארוך השנים והשינויים שביצעו המשיבים על בסיס הסדר זה היוו סוג של שיקול המחייב שמירה על המצב הקיים. זאת ועוד, בית המשפט מצא את הסעד מן היושר ראוי, העולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו אין בביטולו כדי להחמיר את התנאים הקיימים ולפגוע בהסתמכותם של המשיבים על ההסכם. משכך, אישר בית המשפט את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, דחה את הערעור ופסק הוצאות כנגד המערערים.