ע"א 694/86

תקציר

במקרה דנן, הגיש המערער תביעה כספית ופסק דין מקוצר בבית המשפט המחוזי נגד משיב שהתגורר מחוץ לישראל, וביקש רשות להמציא מסמכי בית משפט מחוץ לתחום השיפוט שניתן במעמד צד אחד. המשיב מינה עורך דין ישראלי שייצג אותו ויבקש לבטל את הצו. בייפוי הכוח של עורך הדין צוין במפורש כי עורכי הדין אינם מוסמכים לקבל כל כתב טענות בשם מרשו, במיוחד לא כתב תביעה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה והמערער הגיש ערעור שנשלח לעורכי דינו הקודמים של המשיב, שהחזירו אותו בטענה שאינם מייצגים אותו בערעור. לאחר מכן פנה המערער לבית המשפט העליון וטען כי מסירת הודעת הערעור לעורכי הדין הקודמים שקולה לשירות המשיב. בית המשפט העליון קבע כי סמכותו של עורך דין לפעול בשם לקוחו כפופה לדיני השליחות והיקף סמכותו נקבע על פי לשון ייפוי הכוח, המתפרשת על פי דיני החוזים. במקרה דנן, המשיב הסמיך את עורכי דינו להגיש בקשות ולייצג אותו בהליכים מסוימים, תוך שהוא שולל מהם במפורש את הסמכות לקבל כתבי תביעה כלשהם או לייצגו בהליכים אחרים. בית המשפט מצא כי כוונת המשיב הייתה להסמיך את עורכי דינו לערער על ההחלטה בעניין סמכות השיפוט תוך שלילת זכותם לקבל מסמכים בערעור שהוגש נגדו, שהיו שני הליכים נפרדים. עוד קבע בית המשפט כי שלילת סמכותו של המשיב מעורך דינו לקבל מסמכים אינה פוגעת בזכותו של המערער לערער, שכן הליך הערעור היה נפרד מהתיק הראשוני. בקשת המערער לאשר כי הודעת הערעור הוגשה נדחתה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.