פר"ק 287/00

תקציר

המקרה נסוב סביב חברה שהתקשרה עם המינהל בחוזה פיתוח לחלקת קרקע. החברה שיעבדה את זכויותיה במקרקעין כדי להבטיח את נושיה. השאלה הייתה האם משכון זה מהווה שעבוד תקף על הנכס, מה גם שהחברה טרם קיבלה זכויות חכירה. בית המשפט פסק לטובת המבקשת, וקבע כי אין שעבוד תקף על הקרקע. פסק הדין התבסס על פרשנות חוזה הפיתוח והחוקים הרלוונטיים. כדי להיות מוכר כתקף, יש לציין שעבוד באגרת חוב ולהירשם ברשם החברות, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט דחה את טענת הבנק כי יש לראות בחוזה הפיתוח "חכירה מותנית", והדגיש כי מדובר במערכת חוזית נפרדת. כמו כן, פסק הדין בעניין קנית נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן תמך בטענה כי זכויות החברה בתקופת הפיתוח נבדלות מזכויות החכירה. דעת הרוב בפרשת קנית קבעה כי הסכם פיתוח מקנה זכויות רשות בלבד, ולא זכויות חכירה, ותחולתם הרטרואקטיבית של התנאים חלה רק על היחסים בין הצדדים. בנוסף, חשיבות הרישום בפקודת החברות מדגישה את הצורך בבהירות ודיוק בסיווג זכויות חוזיות, במיוחד בהסכמים מורכבים. הבנק לא הביא ראיות לכך שהתקיימו התנאים לחכירה, וידיעת המבקש על המשכון לא היוותה גורם מכריע. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לבנק לא היה שעבוד תקף על זכויות החברה במקרקעין.