עת"מ 39347-12-10

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטת משרד הפנים לדחות את בקשתו של אדם לקבל אזרחות ישראלית דרך קשריו עם אזרח ישראלי. המסגרת הנורמטיבית לרכישת אזרחות מתוארת בחוק האזרחות, ובפרט בסעיפים 5(א) ו-7, המפרטים את הדרישות ואת הוראות שיקול הדעת להתאזרחות. במקרה זה, בית המשפט לא מצא עילה לבטל את החלטת המשרד, בהתחשב בכך שהיא סבירה ונטולת השפעות זרות. העותרת עזבה את ישראל לבולגריה זמן קצר לאחר נישואיהם ושהתה שם במשך כשנה מבלי להודיע על כך לבן זוגה. הם גם סיפקו הצהרות סותרות במהלך השימועים, ולא הצליחו לשכנע את המשרד בכנות הקשר ביניהם. זאת ועוד, הראיות שהציגו העותרים, לרבות מכתבי עדות מקרובי משפחה, לא הספיקו כדי לאמת את טענותיהם. בית המשפט הכיר בכך שהיה צריך להיערך לעותר שימוע בטרם יפסיק את הליך האזרחות, אך מאחר שבסופו של דבר התקיים דיון כזה, ולעותרים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם, תוקנה טעות פרוצדורלית זו. גם טענת העותרים כי הדיון לא נערך באמת נדחתה על ידי בית המשפט. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין עילה משפטית להתערב בהחלטת המשרד והורה לעותר לעזוב את הארץ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.