בג"צ 640/78

תקציר

במקרה של בכור שרפט, ביקשה העותרת היתר בניה לבניין בן 8 קומות בנתניה, אך נתקלה במכשולים בשל חריגות בתוכניות הבנייה מתוכניות מתאר ותקנות מבוססות. המחלוקת המשפטית נסבה סביב השאלה האם יש לכלול את שטח המרפסות בחישוב אחוזי הבנייה, כמתחייב מתכנית נת/7/400, התואמת את תקנות התכנון והבניה. העותרת טענה נגד הכללת שטחי מרפסות, בטענה לנוהג ארוך שנים של הדרתם, אך המשיבים הדגישו עמידה בתקנות הקיימות המחייבות הכללתם. הוועדה המקומית אישרה תחילה את התכנית למרות חריגתה המשמעותית מאחוזי הבנייה המותרים, החלטה שנקבעה כבלתי מורשית וחסרת תוקף משום שהיא חרגה הן מתכנית המתאר המאושרת והן מתכנית המתאר שהופקדה. בית המשפט פסק נגד מתן ההיתר על סמך אישור לא חוקי וסטייה בלתי מורשית מתוכניות מתאר. טענות להשתק שהעלה העותר, המרמזות על הסתמכות על פרקטיקות מנהליות קודמות, נדחו, שכן מגבלות הרשות הציבורית גוברות על פרקטיקות אלה. בית המשפט הדגיש כי החלטות מנהליות בלתי מורשות, ללא קשר לפרקטיקות העבר, אינן יכולות להכשיר אי ציות לתקנות החוק. לפיכך נדחתה העתירה, אם כי מתוך הכרה במצוקתה של העותרת בשל תקופות מעבר באכיפה הרגולטורית.