עפ"ת 61938-01-17

תקציר

השופטת, נאוה בכור, דחתה את שני הצדדים בערעור. המערער טען כי הוטעה על ידי עורך דינו, אך השופט בכור מצא כי עדותו של עורך הדין - לפיה לא אמר למערער כי תקופות פסילתו חופפות - אמינה יותר. יתר על כן, גם אם עורך הדין היה אומר זאת, היה על המערער לדעת כי הוא זקוק לבירור נוסף ממשרד הרישוי אשר הן עורך דינו והן המשיב הורו לו לפנות אליה. השופט בכור הדגיש כי מעדותו של המערער עצמו עולה כי ידע שאין לו רישיון תקף אך בחר לנהוג באימפולסיביות. לפיכך, השופט סבר כי הערכתו של בית משפט קמא את גרסת המערער כחסרת מהימנות היא סבירה. אשר לעונש שהוטל על המערער, גם השופט בכור לא מצא פגם בהחלטותיו של בית משפט קמא. עברו התעבורתי והפלילי העשיר של המערער, לרבות עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה, תמכו בהחלטת בית משפט קמא להטיל עליו עונש חמור. השופט בכור הדגיש את הצורך בהרתעה אישית ובהגנה על הציבור מפני המערער, שביצע עבירות דומות שוב ושוב והפגין התעלמות בוטה מהחלטות בית המשפט. העונש שהטיל בית משפט קמא - לרבות תקופת עבודות שירות סבירה וסטייה מחומרת עניינו של המערער - נמצא כדין ומנומק כראוי. מכאן, שלא הייתה הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור. בכור הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור ולהתייצב להתייצבות לריצוי עונשו.