ע"א 41871-10-13

תקציר

הערעור נדחה משום שטענות המערערים היו בעיקרן נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר כמעט שאינן מתערבות על ידי ערכאת הערעור. ממצאיו של בית משפט קמא, לפיהם המערערים לא הוכיחו קיומו של הסכם בעל פה עם הבנק לריבית קבועה על פני תקופה של 13.5 שנים, וכי גרסת הבנק להסכמים השניים אמינה יותר, עוגנו הן בחומר הראיות והן בעדויות שנשמעו. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב בהכרעתו של בית משפט קמא בטענות המערער בדבר גביית יתר של עמלות, שירות מותנה ופיצוי בגין כרטיסי אשראי שבוטלו, שכן לא פעם לא הביא המערער ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. זאת ועוד, הסכימו השופטים עם דחייתו של בית משפט קמא את טענות המערער בדבר תקופת ההתיישנות ותחילתה של תקופת ההתיישנות בגין ריבית על פיקדונות, שכן המערער לא הוכיח כי לא היה מודע להפרת ההתחייבות במועד. ככלל, ערכאת הערעור לא ראתה הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות המבוססות היטב של בית משפט קמא ועל כן דחתה את הערעור, תוך שהיא פוסקת למשיב שכר טרחת עורך דין ומורה על העברת הפיקדון למשיב.