ת"א 39276-07-21

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה בחלקה, ומורה לנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע דמי שכירות בסך 583,837 ש"ח עבור התקופה שלפני ואחרי עזיבת המושכר, וכן החזר הלוואה והחזר תקופת חסד, הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית מיום התביעה. סכום זה כולל הפחתת דמי שכירות בסך 11,800 ש"ח לתקופת סגרי הקורונה, שכן השופטת קבעה כי הנתבעת לא הייתה רשאית להימנע לחלוטין מתשלום דמי השכירות בתקופה זו, וגם לא לסיים את השכירות מוקדם בשל סירובה של התובעת להשכיר להם שטח נוסף. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי מוסכם כמפורט בהסכם השכירות בשל הפרה יסודית של הנתבעת את ההסכם בכך שלא שילמה דמי שכירות, עזבה את הנכס מוקדם ולא שילמה במועד. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. פסק הדין מדגיש כי הצדדים היו צריכים לנהל משא ומתן בתום לב במהלך מגפת הקורונה, וניסיונותיו של התובע להגיע להסכם וסירובו של הנתבע לכל הסדר נלקחים בחשבון בפסק הדין.