פש"ר 40028-12-15

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: פש"ר 40028-12-15 עבדולויב נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'** **פתח דבר והרקע העובדתי:** בית המשפט המחוזי בחיפה דן בבקשתה של חייבת (עבדולויב גיולסורך) להחיל צו הפטר שניתן בעניינה, על חוב שנפסק כנגדה בפסק דין בתביעה נזיקית. התביעה הנזיקית הוגשה על ידי המשיבה (אוריאן אסרף) בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתקיפת כלב של החייבת. פסק הדין, אשר חייב את החייבת ובניה בסכום של 709,010 ₪, ניתן ביום 30.11.2016, כשנה לאחר מתן צו הכינוס בעניינה של החייבת (19.1.2016), וכן כשנה לפני שניתן צו הפטר לאלתר בעניינה (25.3.2018). **טענות החייבת:** 1. **הפיכת החוב ל"חוב בר תביעה":** טענת החייבת המרכזית היא כי עם מתן פסק הדין, איבד ההליך הנזיקי את אופיו כ"דמי נזק בלתי קצובים" והפך ל"חוב בר תביעה" במובן סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). לשיטתה, מכיוון שפסק הדין ניתן עובר למתן צו ההפטר, ועל אף שההליך החל לפני צו הכינוס, יש להחיל את צו ההפטר גם על חוב זה. 2. **יעילות דיונית וחיסכון במשאבים:** החייבת טוענת כי בהתחשב במצבה הקשה, מתן הפטר לאלתר, והעובדה שמדובר בחוב יחיד, פתיחת הליך חדש לצורך דיון בהפטר מחוב זה תגרום לבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים. 3. **שינוי חקיקתי עתידי:** החייבת מפנה לביטול הצפוי של סעיף 21(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] במסגרת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אשר ייכנס לתוקף בספטמבר 2019. לטענתה, חובות נזיקיים יהפכו לחובות בני תביעה בהליכי חדלות פרעון, מה שמחזק את עמדתה. 4. **שיקול דעת רחב של בית המשפט:** החייבת טוענת כי סעיף 181 לפקודה מעניק לבית המשפט לפשיטת רגל שיקול דעת רחב, ובנסיבות העניין, בשל מצבה והמועד בו ניתן צו ההפטר, קבלת ההפטר ביחס לחוב זה הינה כמעט מובנת מאליה. **טענות המשיבה:** 1. **ערעור מוסווה על החלטה קודמת:** המשיבה טוענת כי בקשת החייבת מהווה ערעור מוסווה על החלטת בית המשפט מיום 1.3.2018, אשר התירה לה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייבת, ולא הוגש במועד. 2. **חוסר תום לב:** המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, שכן החייבת ובניה לא שילמו דבר בגין החוב, וכי אין לבקשה עיגון משפטי. 3. **העדר שינוי נסיבות:** המשיבה טוענת כי לא חל כל שינוי בנסיבות מאז ההחלטה הקודמת, והחייבת לא הציגה כל טעם המצדיק שינוי ההחלטה. 4. **הוראות הדין והלכת לוי נ' חג'אזי:** המשיבה מדגישה כי במועד מתן צו הכינוס, לא היה קיים חוב בר תביעה, אלא עילת תביעה נזיקית בלבד. לטענתה, ההפטר אינו יכול לחול על מה שלא היה קיים. היא מפנה להלכה שנקבעה בע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי, לפיה הליכים בעילות שאינן מהוות חוב בר תביעה בפשיטת רגל, כגון תביעות נזיקיות, אינם ברי עיכוב לפי סעיף 22 לפקודה. **עמדת הנאמן:** הנאמן תומך בעמדת המשיבה, לפיה אין להחיל את ההפטר על חוב ש"נוצר" לאחר מתן צו הכינוס, מאחר ולא היה בר תביעה במועד מתן צו הכינוס (קרי, לפני מתן פסק הדין). **דיון והכרעה של בית המשפט:** בית המשפט דחה את בקשת החייבת, תוך ניתוח מעמיק של הוראות הפקודה: 1. **הוראות סעיף 71(א) ו-72(1) לפקודה:** בית המשפט מדגיש כי על פי סעיף 71(א) לפקודה, המועד הקובע לבחינת קיומו של "חוב בר תביעה" הוא מועד מתן צו הכינוס. חוב ש"נוצר" לאחר מכן אינו נחשב, בדרך כלל, חוב בר תביעה. זאת, למעט חריג הקבוע בסעיף 72(1) לפקודה, הקובע כי תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או הבטחה, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל. 2. **יישום על המקרה:** בית המשפט קובע כי במועד מתן צו הכינוס, טרם ניתן פסק דין, ולכן החוב הנטען בתביעה הנזיקית היה בבחינת "דמי נזק לא קצובים", שאינם ברי תביעה לפי סעיף 72(1). 3. **הפיכת החוב לקצוב לאחר צו הכינוס:** בית המשפט מקבל את טענת החייבת כי עם מתן פסק הדין הפך החוב לקצוב. עם זאת, בית המשפט קובע כי העובדה שהחוב הפך לקצוב, כעשרה חודשים לאחר מתן צו הכינוס, אינה רלוונטית להליך זה. זאת, משום שהמועד הקובע לבחינת אופי החוב (קצוב או לא קצוב) הוא מועד מתן צו הכינוס. 4. **הסתמכות על פסיקה:** בית המשפט מבסס את החלטתו על פסיקה קודמת, ובראשונה על פש"ר (נצ') 317/06 גרנוב שלמה נ' עודד יצחק, שם נקבע באופן דומה כי המועד הקובע לבחינת החוב הוא מועד מתן צו הכינוס, והפיכתו לקצוב לאחר מכן אינה משנה את המצב ביחס להליך הפשיטת רגל הקודם. כמו כן, הוזכרה החלטת פש"ר(חי')19210-10-12 מונתהא ג'בארין, אשר קבעה כי כל עוד לא ידוע סכום הפיצוי, מדובר בדמי נזק בלתי קצובים, ורק אם הסכום הקצוב ידוע לאחר מתן צו הכינוס, מדובר בחוב שאינו בר תביעה. 5. **דחיית טענות החייבת:** בית המשפט דוחה את טענות החייבת בדבר שיקול דעת בית המשפט לפי סעיף 181 לפקודה, וקובע כי טענות אלו אינן רלוונטיות לעניינו, שכן לבקשתה אין כל יסוד משפטי או עובדתי. 6. **הערות מעבר לנדרש:** בית המשפט מציין כי החלטתו אינה חוסמת את דרכה של החייבת לפתוח בהליך פשיטת רגל חדש, בכפוף למגבלות הזמן הקבועות בחוק. בנוסף, בית המשפט מביע ספק אם היה נעתר לבקשה גם לו היה נידון העיקר, לאור גובה החוב, העובדה שניתן בהעדר הגנה, וההתנהלות הדיונית של החייבת. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הקפאת מועד הקובע לבחינת חובות בהליך פשיטת רגל:** פסק הדין מחזק את העיקרון כי המועד הקובע לבחינת אופי החוב (חוב בר תביעה, דמי נזק קצובים/בלתי קצובים) הוא **מועד מתן צו הכינוס**. גם אם חוב שהחל כעילת תביעה נזיקית הופך לקצוב (על ידי פסק דין) לאחר מתן צו הכינוס, אין בכך כדי להפוך אותו לחוב בר תביעה בהליך הפשיטת הרגל המקורי. * **הבחנה בין עילת תביעה לחוב בר תביעה:** בית המשפט מבהיר את ההבחנה המשמעותית בין קיומה של עילת תביעה נזיקית (שהתקיימה עובר למתן צו הכינוס) לבין קיומו של "חוב בר תביעה" בפשיטת רגל (המתגבש רק לכשמוגדר סכום קצוב). * **פרשנות סעיף 72(1) לפקודה:** פסק הדין מדגים את תחולת החריג בסעיף 72(1) לפקודה, לפיו תביעות לדמי נזק בלתי קצובים אינן בנות תביעה בפשיטת רגל. * **השלכות השינוי החקיקתי העתידי:** בית המשפט מתייחס באופן אגבי לשינוי הצפוי בחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, אך קובע כי הוראות הפקודה הן הרלוונטיות והמחייבות בעת הדיון. הדבר מצביע על תהליך הדרגתי של שינוי תפיסה ביחס לחובות נזיקיים בהליכי חדלות פרעון. * **היקף שיקול הדעת של בית המשפט:** פסק הדין מדגיש כי גם אם קיימת סמכות רחבה לבית המשפט לפי סעיף 181, היא אינה גורעת מהחלת הדין המהותי והוראות הפקודה. **סיכום:** פסק הדין מבטא יישום קפדני של הוראות פקודת פשיטת הרגל, בדגש על המועד הקובע לבחינת חובות. בית המשפט דחה את בקשת החייבת, תוך שהוא מחזק את ההבחנה בין מועד היווצרות העילה הנזיקית לבין מועד גיבוש החוב כסכום קצוב, וקובע כי רק האחרון, אם התגבש לפני צו הכינוס, יהווה חוב בר תביעה בהליך הפשיטת הרגל.