רע"א 930-01-10

תקציר

לרשם ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות לפרש הסכם פשרה שהיה לו תוקף של פסק דין. הערעור מתקבל משום שהרשם ניסה לעשות זאת בכל זאת. גם אם המערערת לא התנגדה מלכתחילה לסמכותו המהותית של הרשם, העדר הסמכות במקרה זה ברור דיו כדי שיהיה מקום לדון בטענה בערעור. פרשנותה של המערערת להסכם הפשרה, המבוססת על הלשון הפשוטה בה נעשה שימוש ועל אומד דעתם של הצדדים בעת עריכת ההסכם, עדיפה על פני פרשנותה של העירייה. הסכם הפשרה קובע כי אם העירייה תזכה בתביעתה נגד צד שלישי בסכום העולה על 50% מסכום התביעה, עליה להשיב למערערת את המחצית השנייה של סכום התביעה. המילה "זכה" שימשה במכוון במקום "נאסף", ויש לתת לכך משקל. מכוונתם של הצדדים, כפי שמשתמע מלשון ההסכם, עולה כי החזרת הכספים הותנתה רק בהצלחת התביעה, ולא בגבייה בפועל של הכספים מצד שלישי. פרשנות לטובת עמדת העירייה תהיה בלתי הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית ההסכם ועקרון תום הלב. לפיכך, בקשת העירייה בעילה של 'פרעתי' נדחית, הערר מתקבל, והמשיב מחויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין.