ה"ת 32629-04-23

תקציר

השופט קבע כי בקשת המבקשים להחזיר להם רכב שנתפס נדחתה, שכן הוכח כי הוא מזויף, ותחת זאת קיבל את בקשת המשיב להשמידו. הדיון התמקד בפרשנותם של סעיפים 34, 36 ו-37 לפקודת ההוצל"פ, המתווה את המסגרת המשפטית להתמודדות עם חפצים שנתפסו במשפטים פליליים. השופט סיכם את הפסיקה הקודמת, התומכת באופן רחב בסמכותו של בית המשפט להורות על השמדת כלי רכב מזויפים. השופט קיבל את טענת המשיב כי הרכב המדובר נשא מספר אינדיקציות לזיוף, ומצא כי עמדתם סבירה יותר מזו של המבקשים. המבקשים טענו כי בדיקה ממוחשבת של הרכב יכולה להוכיח את מקוריותו, אך השופט חלק על כך ומצא את חוות הדעת של המומחים הפורנזיים אמינים יותר. בנוסף, ציין השופט את חוסר האמינות של המבקשים ואת האינטרס הציבורי למנוע הפעלת כלי רכב מזויפים, המצדיקים את השמדת הרכב. השופט גם דחה את בקשת המשיב להטיל הוצאות אחסון על המבקשים, בנימוק של היעדר מקור נורמטיבי ונסיבות המקרה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה.