עמ"נ 220/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על קביעת ארנונה כללית. הערר הובא בפני ועדת ערר, שקיבלה לאחר מכן החלטה בעניין השבת רכוש. עם זאת, בג"ץ קבע כי ועדת הערר לא הייתה מוסמכת לקבל החלטה בעניין השבת רכוש, שכן היא חרגה מתחום פעילותה כהגדרתו בחוק הרשויות המקומיות. על פי החוק, סמכותה של ועדת הערר נגזרת מסמכותו של מנהל הארנונה, שסמכותו מוגבלת לדון בבקשות המהוות "התנגדויות", כמשמעותן בחוק. התנגדות תוגש בתוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום ועליה להיכנס לאחת מארבע העילות המנויות בחוק. במקרה זה, הפנייה למינהל הארנונה לא עמדה בדרישות אלה. זאת ועוד, הטענות שהועלו בערעור חרגו מתחום הטענות המותרות בחוק, המוגבלות לעניינים טכניים ועובדתיים. ועדת הערר אינה מוסמכת להכריע בסוגיות משפטיות או בשאלות של סבירות סכום המס. למרות שהמנהל מוסמך לדון בהשגה על טעות בגודל הנכס, המשיב במקרה זה לא חלק על גודל הנכס שלהם. דרישתם להחזר תשלומים עודפים, שעסקה אף היא במהות השאלה העובדתית האם החזיקו בנכס, מהווה תביעה כספית מחוץ לתחום חוק הערר. עוד קבע בית המשפט כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון בערעור מינהלי לגופו של עניין. לפיכך, הערר מתקבל, החלטת ועדת הערר מבוטלת, והמשיב מחויב לשאת בהוצאות מנהל הארנונה.