בש"פ 5396/23

תקציר

השופטים החליטו לדחות את הערעור על מעצר הנאשמים. על-פי החוק הישראלי, מעצרו של נאשם עד תום ההליכים מחייב עמידה בתנאים ספציפיים, לרבות קיומן של ראיות לכאורה נגדו, עילות למעצרו והיעדר חלופות המבטיחות את מטרת המעצר מבלי לפגוע בחירותו. במקרה זה הסכימו השופטים כי די בראיות שהוצגו כדי לקיים את התנאי הראשון, למרות טענות ההגנה בדבר טיבן של הראיות. עוד הדגישו השופטים כי היעדר המלצה ברורה של שירות המבחן, המביעה הסתייגות משחרור הנאשמים, מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט. השופט קיבל את טענות ההגנה המנסות לקעקע את עוצמת הראיות, אך לא שוכנע כי יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא, במיוחד בהתחשב בהיקף ההתערבות המצומצם הקיים בהחלטות הנוגעות למעצר. לפיכך נדחה הערעור והותיר את מעצרם של הנאשמים על כנו עד תום ההליכים.